דף לזכרו של יוסי צברי ז"ל
"כבר יבשו עינינו מדמעות ופינו כבר נותר אילם בלי קול.." אתה מבין אבא שהלכת לעולמך בתקופה שאומה שלמה בוכה? ובעצם הלכת לעולמך מבלי שהיית מודע למה שקורה . אבא אבא שלי, אבא שלנו, יוסי צברי של כולנו. עכשיו הוספת עצב בתוך עצב. איפה מתחילים בעצב בשמחה בהומור או בשטותניקיות שלך? הפעם לא מארגני התחרות קבעו את המסלול, הפעם אתה הוא זה שקבעת מה יהיה אורכו, ובאיזו מהירות תרוץ אותו . הפעם אף אחד לא עמד עם סטופר ביד למדוד את הזמן. רצת כמו שאלוף אמיתי יודע לרוץ אל קו הסיום. נתת פיניש נפלא . רצת באצילות שלך ובאומץ רב.הגביע הוא שלך לצמיתות . היום אני עצובה עצובה מאד, וכבר מתגעגעת. מעט הימים שראיתי אותך עצוב, כי עצב לא עשה לך טוב. כשהייתי שואלת לשלומך היה לך משפט מנצח "הכל דבש". כמה דבורים פועלות עבדו בחלת הדבש שלך על מנת שתמיד יהיה בה דבש. התייתמת בגיל צעיר, ובכל זאת בחרת בשמחת החיים. הפכת כל מצב להומור ונשארת איש עניו, צנוע ומצחיק. אדם שמסתפק במועט. מכניס אורחים מציע תמיד קפה תימני. איש טוב לב. מצפים מאדם בוגר שיתנהג כבוגר. אך אתה שימרת מבלי לדעת את הילד שבך. גיל לא היה משמעו