דף לזכרה של צביה צברי ז"ל
אמא אהובה ויפה שלי הפעם המילים תקועות עמוק. הפעם המילים לא זורמות והדבר היחידי שזורם מאז מותך הן הדמעות. כל כך רציתי לראות אותך רק עוד פעם אחת, לשמוע את קולך, לגעת בעור קטיפתך, לנשק אותך ולחבק אותך, רק עוד פעם אחת. כמו ערוצי נחל חדשים, כך יהיו געגועים אליך, הם לעולם לא יפסקו. העצב אין לו סוף. את עננת העצב שעוטפת אותי כרגע, ושעוטפת את אבי , אחיי ואחיותי האהובים, אשתדל להסיר במחשבות וזכרונות שהצחוק הוא המוטיב. את ידעת להיות מצחיקה כשרצית והצלחת להצחיק נשמות רבות. טיפוחך האישי היה חשוב לך, וגם ביום קיץ לוהט לא ויתרת על האיפור, ושיערך תמיד היה מסודר בסטייל – כאילו יצאת ממספרה בבברלי הילס. ריחות המאפה ובישוליך לעולם יהיו חרוטים בזכרוננו. היתה לך חכמת חיים שלא תמיד קיבלה אוזן קשבת. משפחתך היתה חמצן נשמתך. בליבך היתה דאגה תמידית לילדייך ולבעלך. לפעמים דאגת יותר מדי והעמסת את ליבך בפעימות יתר. את הענקת לנו בית חם ואוהב, שהסדר והניקיון בו שיגעו אפילו את הג'וקים. לאוספים שלך היה סדר מופתי. עוטפים אנו אותך במרבד של פרחים בצבע הלילך. צבעך האהוב, פרחי הס