דף לזכרו של מוטי קרין ז"ל
תחילת דרכנו הייתה בסיני, טיול מהסמינר. 60 בנות מקיבוצים שונים בשתי משאיות טיולים ומספר בחורים מלווים נושאי נשק ומשאות שהביאו כמה מאיתנו. רחלי גולדברג הזמינה אותך, מוטי להיות מלווה. נפגשנו ליד המשאית, אני עם קרטיב ביד שואלת בתמימות מי רוצה ביס ואתה אמרת אני, ככה התחיל הרומן ביננו. חודש לאחר ההיכרות החלטנו להתחתן ושבעה חודשים אחר כך ממשנו את ההחלטה. אמרת לי שמהרגע הראשון ידעת שאנחנו נהיה ביחד. אהבנו ושמחנו ורבנו פעם אחר פעם. אחרי מריבה אחת שאלת את אבא שלי מה יהיה? אבי ענה, 15 שנה. חכה 15 שנה וזה יעבור, וכך היה. בינתים נולדו הילדים ועם כל ילד שנולד אהבנו יותר ויותר. ואז הגורל המר דפק על דלתנו והכה בנו קשות. תום שלנו נלקח מאיתנו במפתיע. זה היה כל כך קשה, כל כך מפרק ואני שקעתי עמוק אל תוך הצער. ואצלך, מוטי, כבו העיניים והצחוק. בכית בדממה והדמעות זרמו פנימה. כמעט לא דיברנו ביננו אבל יום אחד אמרת לי שאנחנו מוכרחים להתרומם למען הבנות האהובות שלנו ולמען קרן האהובה שלנו. עד היום אני לא מבינה איך עשית את זה אבל ברור לי שבלעדיך לא היינו מצליחים להמשיך בחיינו. פתאום היית הרבה יותר חזק ובכל י