CNN-GEV תמונות וסיפורים מעין גב

    צביקה היה איש טוב וישר. חבר. איש עצמאי. סקרן ופעיל. חבר קיבוץ נאמן.  שלט בחייו וידע לנהל אותם לטובה ובחוכמה. טביעת דבריו ומעשיו מצויה בתולדות עין גב לאורך השנים וניכרת מכל מיני זוויות הסתכלות, בדפי סיכום ישיבות ושיחות אישיות, בתכניות של ערבי תרבות וחגים, בפרוטוקולים של אסיפות בקיבוץ, בתיירות ובמפעל. הכוונות הטובות שלו, הרעיונות, החריצות והלב הנקי מתועדים שם ברור לאורך השנים. את מעשיו הוא עשה בלב שלם ובהתלהבות. לא מתוך כורח. אפשר היה להטיל עליו משימות בלב שקט. אדם כמוהו בשנותיו הטובות מאיר את סביבתו באור עז. והוא היה כזה. מפיץ אור.  איש לא יודע מה צופן לו גורלו איך ומתי תילקח ממנו השליטה בחייו. איש לא יכול לבחור ואם היתה לו חירות הבחירה , צביקה היה בוחר אחרת. היה מדלג על כמה שלבים.  אבל גם כשהלכה וניטלה ממנו השליטה הוא עדיין היה מאיר את סביבתו - בחיוכו, ברוחו הטובה ומתוך כבוד לזולת. תמיד היה מנומס.   לא תמיד אנחנו זוכרים מה אמרו ומה עשו שותפינו לחיים בקיבוץ. אבל הם כאן איתנו.  כל פעם כשאני עוברת בטיילת ליד פסל התפוז אני חושבת על צביקה כי יש ליד הפסל שלט עץ קטן. כתוב עליו "גן יע

הסתיימה שנה מאז שהלכת ברגע אחד. שנה של שמחות גדולות וכאבי לב רבים. שנה מקרבת בינינו לבין אבא, הבית הומה בכל ערב שבת ועדיין נאמר שזה "המקום של אמא וזו הכורסא". את היית העוגן והבסיס, למשפחה, לקיבוץ, לחברה. בימים סוערים כאלה במדינה, יש בי גם שמחה קטנה שאת לא נמצאת, שלא תחווי את חרדותייך מחדש. ככל שעובר הזמן מוצאת אצלי את הדמיון הרב אלייך. הרגשת הפיספוס שלא תהיי פה יותר מתעצמת יחד עם הגעגוע המחניק. אתמול עוד ראיתי חולצה בקניון וכמעט אמרתי לבנות "בואו נקנה לסבתא לחג". ביתנו מלא אותך. בצחוק שלך, בדאגותייך האינסופיות ובמשימתיות של חיים . אנחנו משתדלים ללכת בדרכך, אבל ברור לכולנו שלא נוכל להרגיש כל כך הרבה אנשים כמו שאת הרגשת. לאורך השנה הגיעו אנשים בכל תקופות חייך ותפקידייך וסיפרו על ליבך המקשיב והרגיש. אני שמחה שבחלומותיי את שמחה וצוחקת. גאה במה שהשארת ומתרגשת כמו בחייך על האנשים. הטיפול בך בזמן המחלה קירב אותנו עוד יותר ממה שהיינו לפני כן. תמיד היינו שותפות למשימה זו או אחרת. את מארגנת ואני מבצעת. אין עוד כמוך בעולם שלי. כל פעם שחזרנו מבית החולים בירידות היית מתפע