דף לזכרו של מיכאל ורנר ז"ל
מכאל שלי אני כותבת לך בעודך איתי. אני מחבקת אותך כל יום ומדברת באוזניך כמה אני אוהבת אותך ועם זאת, כמה אתה חסר לי. אני שוקעת במחשבות על כ-60 השנים שאנחנו יחד. על ההתחלה, כשאני עדיין תלמידה ילדה צעירה מאד ביישנית, ואתה מבוגר ממני כבר בעל נסיון, בחרת בי וממש גדלת אותי ואני מאוהבת בבחור נאה גבוה חזק וספורטאי, אהוב ונערץ בחברה. 4 שנים היינו חברים בהן הספקתי לעשות צבא וללמוד גננת באורנים. אתה עבדת בדייג, בקיבוץ העריצו את הדייגים ואני חיכיתי והתפללתי שתהיה רוח ולא תוכל לצאת לדייג. אחרי שנולד בננו, בקשתי שתעזוב את הדייג, וכך היה. משם עברת לריכוז משק לריכוז בננות לניהול תיירות ולתפקידים רבים בקיבוץ. בכולם הצלחת מאד והיית נושא להערצה. מאוחר יותר יצאת מהקיבוץ לחברת יצור ופיתוח וממנה לחברת ת.ת.י כשאתה מדריך ומיעץ איך לנהל עסקי תירות. עבדת באתרים בכל הארץ מהגליל, הגולן הבקעה הנגב ועד אילת. הקפדת תמיד לחזור לישון בבית ובכל הזדמנות הצטרפתי אליך כדי שנהיה יחד. נפגשתי הרבה עם אנשים שהדרכת ושמעתי כמה הם מעריכים את עבודתך ואיך תרמת לפיתוח המשק. הילדים שנולדו לנו, ליאור ענבל ותמיר, היו קשורים אליך מאד,
