דף לזכרה של אימי צור ז"ל
הסתיימה שנה מאז שהלכת ברגע אחד. שנה של שמחות גדולות וכאבי לב רבים. שנה מקרבת בינינו לבין אבא, הבית הומה בכל ערב שבת ועדיין נאמר שזה "המקום של אמא וזו הכורסא". את היית העוגן והבסיס, למשפחה, לקיבוץ, לחברה. בימים סוערים כאלה במדינה, יש בי גם שמחה קטנה שאת לא נמצאת, שלא תחווי את חרדותייך מחדש. ככל שעובר הזמן מוצאת אצלי את הדמיון הרב אלייך. הרגשת הפיספוס שלא תהיי פה יותר מתעצמת יחד עם הגעגוע המחניק. אתמול עוד ראיתי חולצה בקניון וכמעט אמרתי לבנות "בואו נקנה לסבתא לחג". ביתנו מלא אותך. בצחוק שלך, בדאגותייך האינסופיות ובמשימתיות של חיים . אנחנו משתדלים ללכת בדרכך, אבל ברור לכולנו שלא נוכל להרגיש כל כך הרבה אנשים כמו שאת הרגשת. לאורך השנה הגיעו אנשים בכל תקופות חייך ותפקידייך וסיפרו על ליבך המקשיב והרגיש. אני שמחה שבחלומותיי את שמחה וצוחקת. גאה במה שהשארת ומתרגשת כמו בחייך על האנשים. הטיפול בך בזמן המחלה קירב אותנו עוד יותר ממה שהיינו לפני כן. תמיד היינו שותפות למשימה זו או אחרת. את מארגנת ואני מבצעת. אין עוד כמוך בעולם שלי. כל פעם שחזרנו מבית החולים בירידות היית מתפע