דף לזכרה של חוליה מלל ז"ל
חוליה
אבק הדרכים של העם היהודי היה צריך
להפוך את חוליה לאישה כועסת.
היא ידעה בחייה את העוני את הנדודים. את מצוקת הבאת ילדים לעולם לא מפנק. משפחתה הגיעה לקולוניה
באורוגוואי מטורקיה. משפחה יהודית שהיגרה מעוני אל עוני. מעוני באימפריה
שנפלה וקמה מחדש אל ארץ
מהגרים שאמנם היתה מעוז
דמוקרטי חשוב אך יהודיה שבאו מכל העולם צירפו עוני לעוני, פתוס לפתוס . חוליה
נולדה אמנם באורוגואי אך משפחתה הביאה
עמה את מסורת הקהילה הטורקית העתיקה. את שפת
הלאדינו שהיתה עדות לנדודים
ולגעגוע.
בביתה רחשו רוחות
ציוניים . היא עצמה
שברה מסורת של שידוכים והתחתנה
באהבה חלוצית. צעירה מאד. בניה הגשימו
חלומות גנוזים שלה הם היו לחלוצים מכל קצוות העולם החלוצי , מהנוער הציוני ועד השומר הצעיר. גם היא לא וויתרה היא היתה חלוצה
אמיתית אך בלי הכתר : היא החליטה
ללכת בעקבות בניה ולעלות לארץ לא זרועה. לא לתת שהחלום יפריד בינה
לבין משפחתה. חוליה עבדה שנים על שנים במפעל בקרית גת. ללא הדר וללא
רמת חיים.
כאלמנה צעירה הצטרפה לקיבוץ שוב הלכה בעקבות
ילדיה. היא בנתה כאן בית לשבט
שהתלכד מסביבה.
היא
הבינה כי הקושי יכול וצריך להוליד עוד ועוד אהבה. זה היה
הפירוש שלה למאורעות שסבבו אותה. היא לא היתה
פליטה, גם לא אם החוסה בצל בניה אלא מי שהתעקשה להעניק בית וכדי להיות ראויה לאהבה שקיבלה לעבוד ללא לאות. שנים מרובות עבדה בכפר
הנופש. היא היתה לרוח אמהית המעניקה אמון ורוח צוות.
חוליה לימדה אותנו שבכל
מצב אפשר לאפות עוגה מתוקה. לא רק לך עצמך
אלא לסובבים אותך. לראות מבעד לקרם המתוק את הזקוקים לו. לנחש את
צרכי הזולת את כאבו ואת העצב שהוא
נושא כדי לתת קצת רוך ורוח טובה. בראיון עמה
אמרה חוליה משהו על יחסיה עם הקיבוץ. אני אוהבת את החברים. אני מרגישה שהם אוהבים אותי.וכאן חשפה את יכולתה
הרבה לא לקבל על עצמה את זכויות
הזיקנה אלא להפוך כל גיל וגיל להזדמנות
לבטא אהבה בלתי מותנית. הכל זוכרים
איך בסיבוביה בקיבוץ על הקלנועית עשתה הכל כדי לשדר לנפגשים עמה
חסד ואהבה שמחים לא כחובה
מעיקה אלא כזכות לשותפות עמוקה.
לא צודק היה הסוף. מלא סבל
וכאב. אך ברגעים אלו הוכחה האהבה הרבה
שהעניקה בדמותה של הדאגה והאהבה העצומה לה
זכתה. משפחתה נרתמה לעמוד לצידה בסבלה
. המשפחה הפכה למשפחה לוחמת, אחראית, לא
מוותרת
מוקי צור
מוקי צור
תגובות