תמונות וסיפורים מעין גב אוגוסט 2017 נפרדים מליאורה בן יוסף ז"ל

עדכון מס.113 בסימן פרידה מליאורה בן יוסף ז"ל ולקראת חג המשק - אוגוסט 2017.

תמונות וסיפורים מעין גב תשע"ז אוגוסט 2017

מצורף מצבור הזכרונות והתמונות מהשבועות האחרונים בעין גב שרובם התפרסמו בפייסבוק של עלון קיבוץ עין גב :פרידה מליאורה בן יוסף ז"ל , בן לגילי וטליה לזר , עונת הקטיף בענף המה טעים, ראש הממשלה בסוסיתא, מכתב שבח לכפר נופש על הנגשת החוף לנכים, הכנות לחג המשק, יום הולדת 100 לגסיה נון ועוד תמונות נוספות.

♣

קישור לדף לזכרה של ליאורה בן יוסף ז"ל

♣
קישור לסרטון:ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקור ראשון בסוסיתא

קישור לסרטון: שיר סיום יום הולדת 100 לסבתא גסיה

קישור לגלריה:יום הולדת 100 לגסיה נון

קישור לסרטון:מפגש חג ה70 ב2007

♣

ניתן לפרסם כתבות,קישורים ותמונות ולהתחבר לעדכונים דרך הפייסבוק: Alon Kibbutz Ein-Gev וזכותכם כמובן לבקש להוריד אתכם מרשימת התפוצה של מייל העדכון אם זה מפריע לכם.

נקווה לראותכם בחג המשק בעין גב שיהיה לכולם קיץ אביבי .

נפרדים מליאורה בן יוסף ז"ל

ליאורה שלנו
שלי, של הילדים והנכדים של עין גב ושל כל מי

שנגעו בו אצבעותיה העדינות וליבה הטהור. מבקש סליחה על כל פעם שקצת הרגזתי.אני יודע שזה יכול להיות כשבת של יוצאי פולין צריכה לחיות עם בן של יקים. ואם בחודשים האחרונים לא היינו במשהו מספיק רגישים - תביני זה הכל מאהבת כולנו.

אכן היום א' באלול מתחיל חודש הסליחות.
רוצה להביע תודה! על החיים המשותפים. תודה

שבחרת בי להיות בן זוגך לחיים , שהצטרפת אליי לקיבוץ אמרת: תמיד חלמתי להגיע לקיבוץ. תודה שהתחברת לרצינות ולתחביבים שלי ואני השתדלתי לאלה שלך. שביחד בנינו
קן לתפארת, קן שהגדלנו כשלא הספיק מקום. נולדו עוד גוזלים ובני גוזלים. פעמים רבות חשבנו שונה אך היינו צריכים

להחליט. לא פעם חשבתי"היא לא מבינה . אך בסוף כמעט תמיד צדקת. תודה על המון חוויות שהיו לנו בהצגות, הרקדות,

טיולים:בארץ ומחוץ לארץ. הנה עברו כמעט 41 שנים משותפות. שנים של שיחות, של רגעי עצבות:פרידה מההורים שלי ושלך מצופית המלאכית שלנו.
עכשיו נשאר עם הזכרונות התמונות והמשפחה המורחבת ונשתדל להיות ראויים ולהתנהג כפי שרצית, כפי שביקשת, שנזהר לא ניסע מהר,נתכופף עם הרגלים, ולא מהגב, לא נגזים בריצה או בחדר כושר, את ידעת מה יכול לקרות. ובפעמים שהמחלה הופיעה היית הראשונה לחשוד שזאת היא וצדקת.אך זה לא הועיל . את נוכחת וגם אנחנו.
היי שלום. נוחי על משכבך.
                                           אהובך יואל

אמא שלי
אמא נכחה בחיי, כמעט בכל מקום. מקרוב או מרחוק, תמיד יכולתי לשמוע את קולה ולהרגיש את מגע ידיה.
אמא שהיא סבתא. סבתא שהיא ילדה, שידעה לשמוח מהדברים הפשוטים ולהנות מהפרטים הקטנים בתמימות טהורה: לצוף על הגב בכנרת, פלח מנגו, מתוק, טיול פריחה, סודה, מצייה, היפים והאמיצים, במיה , ריקוד ושיר, מלפפון חמוץ, מערכון של "הגשש".
אמא שחיה את ילדותה בכל יום, והיא נוכחת בביתה, אמא של בורמה, של ביטויים באידיש , של תכשיטים של סבתא קלרה.
אמא של משפחה.
אמא שאין לה בושה. אמא עם פאוץ', כשרועש היתה שמה נייר באוזנים, או מבקשת שיחלישו. כשחם היתה לוקחת מניפה. תמיד העירה אם משהו מפריע לה או לא לטעמה.
אמא שהיא דאגה ואחריות. שעד ימיה האחרונים וידאה שניתן לפליקי מים ואוכל.
אמא שיודעת לשמוח מהחיים. גם בי אלכוהול, אמא של שריקות נעימות.
אמא שידעה שהחיים על פני האדמה זמניים, שדאגה שהבית שלה יהיה מוכן לכל צרה שלא תבוא. שתמיד אמרה לי איפה נמצא כל דבר, למקרה ש..סליחה שלא ממש הקשבתי.
אמא שמרגישה שאם הייתי מצונן קלות, או חוזר הביתה עם נקע בקרסול - לא משנה כמה הייתי מנסה להסתיר תמיד גילתה זאת די מהר, טיפלה בי באהבה וגם אמרה את דעתה בנושא: "אני את שלי אמרתי".
אמא שיודעת ושיש לה דעה, אבל מקשיבה ופתוחה לרעיונות חדשים, אפילו בתחומים בהם היא בקיאה.
אמא שהיא מודל לחיקוי, אמא של ללחוץ עם גב האצבע על כפתור המעלית. אמא של שנת צהרים עם פקקים באזנים, אמא של בקבוק מים, כובע נייר אף. אמא שאם משהו מפריע - לטפל ולבדוק לולא להזניח.
אמא שתמיד אומרת מה שלומה באמת כשנשאלת לשלומה.
אמא שהיא גם אמא וגם חברה, שעשתה איתי קורס צילה באילת. היא כוכב אחד ואני שנים. אני בכתה י"ב ואנחנו ישנים יחד באותו חדר של אכסנית המועדון.
אמא של אהבה. אמא של מגע. אמא מחבקת ומנשקת. אמא שבוכה.
אמא שאיננה, אבל נשמתה חיה ומוחשית במחשבות ובלבבות כולנו. עדין אפשר לשמוע בבירור את קולה ולהרגיש בנוכחותה.
אמא תמיד אהבה מים. לכל מקום אליו נסעה היתה לוקחת איתה בגד ים , כפכפים משקפת ושנורקל. תמיד יש סיכוי לאיזו רחצה בים, ,מעיין, מפל בבריכה ,עם הנכדים. אפילו כשנסעה לבילינסון, לאחר שהחלה לחוש בלא טוב, היא אמרה שהיא אורזת שני תיקים, אחד לאשפוז ואחד לים. נוף הכנרת ללא אמא יהיה חסר. לפני מספר שבועות כשכבר היתה מוגבלת מאד בתנועה , לקחנו אותה לכנרת. שם כמו דג שמחזירים למים , היא שחתה בשלווה ובנחת , כאילו לא קרה כלום. בדיעבד זו היתה הפעם האחרונה שלה בכנרת, אותה אהבה עד מאד לראות ולחוש.
התקופה האחרונה עם אמא היתה קשה. היא אפשרה לנו לטפל בה ואנחנו הסתערנו על המשימה יכולנו לתקופה קצרה לחזור להיות המשפחה הקטנה והמיוחדת שלנו. שיתוף הפעולה היה טבעי , כמו צוות מיומן, ערוכים לכל עצה ולכל שינוי במצב. יחד עם הכוחות שלה והעזרה העצומה שקבלה מאוהביה הייתי מלא אמונה וידיעה ביכולת שלה להחלים. אמא בקשה להשאר בבית ונלחמה עד שהבינה שהקרב אבוד. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מבין ומרגיש מהי פרידה.
אני מודה לה על שיעור גדול בחיים. על הרצון העז לחיות, על המסירות והאמונה בדרך ועל היכולת לוותר כשצריך.
הלילה האחרון של אמא היה שקט למדי אך נדמה שגרמי השמים ידעו את שעתיד לקרות. חצי הכדור האחר כיבה את אורו בליקוי חמה גדול. מנגד הכנרת שכאן בדרך כלל רוגעת לעת חשיכה היתה לא שקטה ורוח נשבה לאורך כל הלילה והבוקר. אמא הלכה מאתנו בשקט ובשלווה , כמו רוח ששוכחת.
אני מצדיע למי שמתאים ורוצה לחלוק רגע אחרון עם אמא, לטבול בכנרת ולהרגיש אותה.
היתה לי הזכות הגדולה להיות הבן שלה.
להיות בן אדם שנוצר מתוכה.
להיות ילד שעוצב על ידה.
להיות אבא לנכד שאמא היא סבתא שלו.
להיות אדם החי במחיצתה של אשה כזו.

לא דמיינתי שתלכי מאתנו כל כך מוקדם. כל כך מהר.
תודה לך על מי שאני.
תודה לך על מי שהיית.
שוש שלך
שחף

דבריה של הבת דרור בהלוויה:

ליאורה גיסתי האהובה,

"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד", אלו היו המילים האחרונות שכתבת על הלוח הלבן, כשהדיבור כבר היה לך קשה ותקשרנו בהתכתבות.

כמה אצילות ורוך והבנה עמוקה של המצב...

לפני כ 4 חודשים, כשהתחלת להרגיש שמשהו לא בסדר, דברנו על כך, שאת חייבת ללכת לרופא.

קבעת תור ואמרת לי, שאת מפחדת ממה שתשמעי.

לאורך כל המערכה הזו, ידעת מה המצב. כפיזיוטרפיסטית ותיקה ומוכשרת, הבנת את משמעות תוצאות הבדיקות.

בשלב די מוקדם אמרת לי: פתי, אני לא רוצה למות. אני רק רוצה להנות מהילדים ומהנכדים ומיואל ומהבית שבנינו לנו יחד....

ליאורה'לה, נפגשנו לראשונה לפני למעלה מ 40 שנה, כאן בעין גב.

כפיזיוטרפיסטית שעבדה בבית קיי, טפלת ביואל שרגלו נפצעה. הטיפול היה מאד מוצלח והביא אותך עם יואל עד עין גב.

ב1976 התחתנו, בהפרש של 3 שבועות. אתם בעין גב ואנחנו בנאות מרדכי.

מאז, השתלבו חיינו כמשפחה מורחבת ועברנו יחד התרגשויות רבות, שמחות וגם כואבות.

כבת יחידה, שאבדת את הורייך, הרגשתי תמיד כמו אחות בשבילך.

שמחת החיים שלך, החיוך על פנייך, תמיד מילה טובה לכל הסובבים אותך, האופטימיות, הרצון לעזור בכל מצוקה. האהבה למוסיקה ולריקודים, להצגות ולטיולים, המאפים והתבשילים מעשי ידייך, והידיים שלך..שידעו תמיד לגעת במקום הנכון, בזמן הנכון ובעוצמה המתאימה...הם כבר חסרים לי מאד.

בבית תמיד היה לך כל מה שצריך.לכל מקרה...אהבת לערוך קניות. בשביל שיהיה ובשביל לשמח במתנות קטנות לכל הזדמנות, וגם בשביל להתחדש.

אהבתך הגדולה לילדייך, לחמשת נכדייך וליואל שלך, היתה הגדולה והחשובה מכולן.

האהבה, העדינות והמסירות הגדולה, שבה הם כולם סעדו אותך בתקופה האחרונה, היתה מאד מרגשת ועוצמתית. אני יודעת שהרגשת אותה והתגאית בהם, עד רגעייך האחרונים.

"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד".....איפה אתה, שלא שמרת לנו על ליאורה שלנו, והיא כל כך צעירה, ורצתה עוד לחיות את החיים.

יואל, סלעיתי שחף ודרורי...לעולם לא נוכל להחליף את אמא ליאורה, אבל אנחנו כאן אתכם, תמיד.

באהבה גדולה,

פתי

ליאורה

ליאורה . לי אורה. לנו , לכולנו אורה שקרן מעיניה , מהחיוך שלה ומאהבת האדם שבה. ליאורה פנינה בת יחידה לקלרה וליהודה , נולדה בחיפה ב- 18 לאוקטובר 1951. למדה בחיפה ובירושלים ובין לבין הייתה עם משפחתה בבורמה בשליחות של אביה. הלכה לצופים, הלכה לגמנסיה העברית, הלכה לצבא והלכה לאוניברסיטה. בחרה ללמוד פיזיותרפיה והפכה את המקצוע לשליחות.

"פיזיותרפיה היא לא מסג'", כתבת לנו בעלון, "היא לא תרופת קסמים. דרושים טיפולים אחדים ולפעמים רשבים ושונים כדי לשפר את מצב החולה וגם אז לא תמיד הריפוי מושלם. ההצלחה של הטיפול נעוצה גם במשמעת של החולה ורצונו לשתף פעולה. לטיפול אין ערך אם אחריו לא נוהגים לפי הוראות מסוימות. מרבית המקרים הם מקרי גב. סיבות רבות לכאבי הגב. אין בכוונתי לתת שיעור ברפואה אך מה שברור שניתן למנוע את כאבי הגב בחלק מהמקרים. לפניכם שרטוטים אחדים שידריכו אתכם הלכה למעשה. תרגול נעים וללא כאבים" איחלת לנו.

את מגע ידייך חשו רבים מאיתנו. הידיים החמות והמבינות שלך, הלוחצות והמותחות במדוייק ובהתכוונות ידעו להקל את סבלו של הגוף.

ליאורה המאמינה בטוב ונוטעת במטופלים שלה בטחון ותקווה, ליאורה השוחה בכנרת, ומטיילת ורוקדת וחוגגת את חייה ושמחה עליהם ונלחמת על עוד, וסביבך בני משפחתך מגוייסים בכל נפשם ומאודם ואהבתם להקל את סבלך ולהלחם איתך את מלחמתך ולשחרר אותך לדרך בה כל כך הקדמת ללכת.

בגיל 25 באת לעין גב ו- 40 שנה היית חברה , שותפה ישרת דרך ואכפתית.

המילים הבאות של הנרייטה סאלד מספרות עלייך:

אעבור בעולם זה

אך פעם אחת

כל מעשה טוב , איפוא ,

שאוכל לעשותו

כל מעשה

של חסד ונדיבות לב

שאוכל לגלות כלפי אנוש

אעשנו עתה.

חלילה לי לדחותו

או להזניחו

כי לא אעבור בדרך זו

שנית.

יהי זכרך בלבנו לאהבה ולטוב

תיקי נווה

לליאורה

"גילו לי סרטן" כך סיפרת לי ליאורה על פסגת הר תבור באמצע טיול של הקבוצה שלנו. את בכית ואני הופתעתי. לפני הכניסה לכנסיה, בדוכן קטן של מזכרות ראיתי לב מעץ ונתתי לך אותו. אמרתי לך: שימי את הלב קרוב אלייך ובתיק שלך כשאת נוסעת לטיפול, לניתוח או כל דבר לא נעים תחזיקי אותו ביד ותחשבי על אהבה וטוב. בכל פעם שדיברנו אמרת לי ,הלב שלך אצלי לידי.

ליאורה אהובה דרכינו נפגשו בצמתים שונים. היית חלק מצוות הבריאות כפיזיוטרפיסטית ותמיד ראיתי בך בעלת מקצוע מעולה והרבה רצון לעזור לאנשים במכאוביהם. ארגנת התרמות דם והתגייסת לדברים שונים בקהילה.

כשצופית נולדה התמודדתם עם גידול ילדה חולה עם עתיד לא ידוע מלווה בהרבה דאגות ובמסירות רבה ובסוף פרידה עצובה ממנה.

לאחר תקופה קשה של טיפולים כשהתחזקת חזרה השמחה ואתה העשייה של דברים שאהבת. קודם כל בביתך ובמשפחתך.

בפורים האחרון ארגנת את משלוח המנות בקיבוץ נסעת עם יואל לחול, חזרת לטייל עם הקבוצה

חזרת לרקוד ריקודי עם.

מאז גילוי הסרטן בשנית חיפשו יואל סלעית דרור ושחף כל דרך אפשרית לרפא אותך. למדו, חקרו, ביררו ועשו הכול על מנת למצוא כל מה שיכול לעזור. אהבה, כמה אהבה כמה נחישות, חריצות, ליטופים וחיבוקים הקיפו אותך לאורך כל הדרך עד נשימתך האחרונה.

משפחתך עשתה הכול על מנת שתעשי את דרכך האחרונה במיטה שלך, בנוף המשקיף לכנרת שכל כך אהבת, בשלווה, ברוגע מוקפת בהם מחבקים ומלטפים.

רותי בריל.

תמונה מתוך פרויקט ה80 של עין גב שצילם הצלם עמיר בוחניק
ומוקדשת לליאורה בן יוסף ז"ל שהלכה לעולמה ולמשפחה כולה

קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתה של ליאורה בן יוסף. ליאורה הגיעה לעין גב בעקבות אהבתה ליואל . יחדיו הקימו משפחה לתפארת שתמיד הקיפה אותה באהבה .ליאורה עסקה שנים ארוכות בפיזיותרפיה בעין גב ובקופת חולים בטבריה והיתה פעילה בפעילות הבריאות בקיבוץ. ליאורה ניחנה בשמחת חיים שמצאה את ביטוייה בין השאר באהבה לטיולים , ריקודי עם ,שירה ואהבה לכלבים.
אנו משתתפים בצערם של בעלה יואל ילדיה סלעית דרור ושחף הנכדים ושבט בן יוסף כולו

הלוויתה נערכה
ביום רביעי א' אלול 23/8/2017
בשעה 17:300 בבית העלמין בעין גב

זר ברכות מעין גב

חג ה80 לקיבוץ כבר מעבר לפינה.מקווים לראות אתכם אתנו ביום שישי ה8.9

עין גב משפרת הופעה לקראת חג המשק
שותלים דשא ברחבת הספריה
מתוך עמוד הפייסבוק של רחלי גולדברג

שדרת הפיסוקים זוכה לתספורת
מתוך עמוד הפייסבוק של רחלי גולדברג

במהלך חג המשק יהיה פתוח האתר המחודש לביקור . המאפיה – בית ראשונים עליו עמלו בחודשים האחרונים יוסי ויוכי צדקוני ובו צוהר לעברו של הקיבוץ דרך תמונות סרטים ובעיקר חפצים שונים כגון הפרוז’קטור של המגדל, מכשיר המורס וסרט העליה על הקרקע .

"אלי שור הוא נין של חברת קבוצת בתלם,רחל ,שביום העליה על הקרקע נשארה בחצר כינרת.אלי מגשים את חלומה של סבתא רבתא ועולה על הקרקע בכירכרה ופרד."
מתוך עמוד הפייסבוק של ארני סספורטס

"ורד אחותי צילמה אותי , הזקן מביט בתמונה בה אני הצעיר מנקה מגפיים על מגרדת הבוץ המיתולוגית של חדר האוכל בעין גב (ואוי לו לבננצ'יק שנכנס מבוצבץ אל הקודש) אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת"
מתוך עמוד הפייסבוק של עמרי שדה

טריבונות חדשות במגרש הכדורגל

בניני המזכירות המטבח וחדר האוכל תפסו צבע

עונת הקטיף בענף המה-טעים העינגבי:
קטיף אבוקדו מזן דיי- אוגוסט 2017
מתוך עמוד הפייסבוק של מטעים עין גב

מנגו עינגבי מזן מיה בשוק בתל אביב
מתוך עמוד הפייסבוק של מטעים עין גב

התמרים החלו לתפוס צהוב
מתוך עמוד הפייסבוק של מטעים עין גב

לפני העונה עץ מורכב לימון תפוז ופומלית
מתוך עמוד הפייסבוק של ברוך אורן

'יהללך זר ולא פיך' :"בכל שנה בחודש אוגוסט אני מתקשה למצוא בית מלון/צימר המותאם לנכה .
בארץ יש מקומות נופש רבים שלא רגישים לנושא, ובתי מלון וצימרים רבים בעצם סגורים בפני אדם נכה שרוצה לצאת לנופש.
אבל היום אני רוצה להתמקד ביש ולא באין...
השנה התארחנו עם הבת שלנו שמתניידת בכסא גלגלים בכפר הנופש בעין גב על שפת הכנרת. קיבלנו חדר מונגש ומותאם לנכה בצורה מרבית ומושלמת.
התארחנו בדירה בשורה הראשונה עם נוף לכנרת, עם התאמה מלאה לנכה המתנייד בכסא גלגלים. מעקה גדול ונוח בשירותים, ודלת למקלחת עם פתיחה מלאה ורחבה שאפשרה כניסה נוחה וחופשית למקלחת עם כסא גלגלים.
גולת הכותרת של הנופש הייתה מתן אפשרות לנכה להכנס ולטבול במי הכנרת.
רכב של בית הנופש לקח אותנו מפתח החדר עד לקו המים ושם המתין לנו כסא נכים המותאם לכניסה למים!!!!
אין לתאר את את האושר והשמחה של הבת שלי על החוויה שהתאפשרה לה למרות ולצד המוגבלות...
כשרצינו לחזור לחדר , התקשרנו לקבלה ותוך 55 דקות הגיע רכב המלון ולקח אותנו חזרה לחדר..
אנחנו רוצים לאמר תודה ענקית על חופשה נפלאה ומרגשת , שהתאפשרה בזכות רגישות ונכונות של הנהלת המלון לתת מענה לכל אדם , ואפשרות לכל אחד להנות מנופש מהנה, מפנק ומרגש.
כל הכבוד להנהלת כפר הנופש עין גב!!!!
תודה ענקית על הרגישות וההתארגנות למתן נופש מושלם ומהנה למרות ולצד הנכות והמוגבלות.
ממליצה בחום לבחור בעין גב כמקום נופש למשפחות כמונו , שזקוקות לאתר נופש עם צוות ניהול שיש בו מודעות ויוזמה להנגשת מתחם הנופש למשפחות עם צרכים מיוחדים.
תודה ענקית לכפר הנופש עין גב."
מתוך עמוד הפייסבוק של רות ליכטשטרל

"מוזמנים לבקר באתר שלי ולהתרשם מעוד תמונות."
www.yaelkeren.co.il
מתוך עמוד הפייסבוק של יעל קרן

צעצועי ילדותנו
מתוך עמוד הפייסבוק של אורי בנדק

על גגות תל אביב .ב24/8 נערכה הופעה של להקת קריסת מערכות להקתם של ניצן מלל ושי אצלן (בני עין גב) על הגג של מכללת BPM בתל אביב .
מתוך עמוד הפייסבוק של שי אצלן

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בביקור בסוסיתא לפני ימים אחדים מפרגן לעין גב בגדול: "סיירנו היום בגן הלאומי סוסיתא שבצפון הארץ, בו הוקמה העיר היפוס בתקופה ההלניסטית לפני 2,200 שנה. לימים היא הייתה מוצב סורי, ששוחרר על ידי אנשי עין-גב האמיצים במלחמת השחרור."

מתוך ידיעות אחרונות

עין גב ממעוף הציפור -אוגוסט 2017
מתוך עמוד הפייסבוק של הולי שטיין שנידר

"ימיי עין גב הקסומים
הצניעות והיופי שחלפו עם הרוח

אני זוכר איך, כשאבא שלי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. היינו נוסעים כל שבועיים לסופשבוע לעין גב. לאבא היה נהג, אבל הוא לא נעזר בו לנסיעות פרטיות. עין גב הוא קיבוץ בצד הצפוני מזרחי של הכינרת מתחת לרמה הסורית, שהורי היו בין מייסדיו ב 1937. ב 1949 עזבנו. ב 1952 התמנה אבא למנכ"ל משרד רוה"מ. כשהיינו מגיעים לקיבוץ היינו אוכלים עם שאר החברים בחדר האוכל של הקיבוץ. הורי הרגישו שם בבית. גם אני. בלילות ישנו על מזרנים על הרצפה בחדרה של זיוה, ידידה ותיקה מהמשק. היה תמיד מאוד חם, היתושים עשו בנו שמות, אבל היה כיף. לא גרנו בארמון בקיסריה. בדרך חזרה לירושלים אבא היה נוהג ושר בקול רם על מנת לא להירדם ואמי מזגה לו קפה מתרמוס.
היום הכל אחרת. חבל."

מתוך עמוד הפייסבוק של עמוס קולק

יום הולדת 100 לסבתא גסיה ה100ממת

אנו מבקשים להודות לכל החברים על הערב , יום הולדת המאה של סבתא גסיה.

ההירתמות של אנשים מכל פינה, בכל נושא, בחיוך , באהבה ובחום נגעה ללב.

זה היה שיתוף פעולה של כל אחד במילה, בצליל, בעוגה, בעיצוב יפהפה, בצילום , בפרחים בארגון , בחיבוק , באור , בשירה ובדמעה.

בעיקר חשנו את האהבה העצומה של הקהל

לגיבורת הסיפור ולסיפור עצמו.

אנחנו בטוחים כי גם הסבתא המאה-ממת שלנו היתה רוצה להודות לכולם.

המשפחה

צילם:שלמי מכאלי

תעודת ה100 כבר אצלה ביד. יומים לפני התאריך הרשמי הגיעו מביטוח לאומי עד קיבוץ עין גב בכדי להעניק לסבתא גסיה נון תעודה מיוחדת לכבוד יום הולדת ה-100 שלה.
כשהיינו ילדים סיפרה לנו סבתא גסיה את הסיפור היפה הבא שפתאום זוכה למשמעות מיוחדת. סבתא סיפרה שכאשר היא היתה ילדה קטנה היא היתה מאד חלשה וחולנית. הוריה מאד חששו לשלמה והחליטו לתת לה עוד שם בכדי שאם המלאך יבוא לקחת אותה הוא לא ימצא את גסיה ויניח לה להמשיך לחיות. לשמחתנו המלאך כנראה ממשיך להתבלבל והיא זוכה לאריכות עם הרבה איכות והתלהבות ומעניקה לנו מאהבתה. זכות גדולה!

השבוע כאמור חגגנו בעין גב יום הולדת 100 לסבתא גסיה נון. סבתא מזוהה בקיבוץ עם מתפרת הוילונות בה עבדה במסירות מעל ל60 שנים . אבל אחד הפרקים שהיא יותר אוהבת והיתה גאה בו תמיד היה תקופתה כמטפלת בשנות החמישים בקבוצת הירדן - קבוצת עלית הנוער מצפון אפריקה בעין גב . סבתא שאיבדה את בעלה יעקב רק שנתים לפני כן בקרב על עין גב במלחמת העצמאות נתנה לילדים את הלב .היה מרגש לראות שאלה זכרו לה ולקיבוץ חסד נעורים והגיעו בהרכב מרשים לחגיגה.
רוב ילדי הקבוצה הגיעו לארץ בדרך יוצאת דופן . ב1949 החל להתבצע פרויקט גדול של העלאת ילדים יהודים ממרוקו ארצה. המבצע בוצע בעזרת הג'וינט ונדבנים יהודים. במסגרת המבצע הועברו הילדים לצרפת ומשם לבית חולים לחולי שחפת שהתפנה בנורבגיה. אחרי שהות של כשנה במקום הועלו 200 הילדים ארצה והשתלבו בחברות ילדים שונות ברחבי הארץ. המבצע הזה נפסק בצורה טרגית כאשר החליטו להביא ילדים מטוניס ואחד המטוסים שלהם נפל באוסלו. 27 ילדים וכל המלווים שלהם נהרגו. נותר בחיים ילד אחד.
אחת מהקבוצות הללו של ילדים בני 9 -122 כאמור הגיעה לעין גב והשתלבה במסגרת עליית הנוער . בני הקבוצה התחנכו בקיבוץ ולאחר מספר שנים התגייסו לנח'ל. הוריהם של הילדים הגיעו שנים אחר כך ארצה והילדים קלטו אותם בתנאים הקשים ששררו באותם ימים.
הילדים של אז ,היום כבר בסביבות גיל ה800 , הקימו משפחות ועשו חיל. גאווה למדינה ול...סבתא גסיה בת המאה.