דף לזכרו של מריו טינסקי ז"ל

קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתו של מריו טינסקי. מריו נולד באורוגוואי ב1953 .בשנת 1973 נישא לאלסה ובאותה שנה הם עולים לארץ בגרעין של תנועת איחוד הבונים ומגיעים לעין גב. בקיבוץ הקימו אלסה ומריו משפחה לתפארת .מריו בלט בנוף בעין גב במעשיו ,בדעותיו וביחסו הלבבי. כישוריו הובילו את מריו לתפקידים מרכזים .הוא ריכז את הרפת ואת המשק , ניהל במפעל אפימילק וב11 שנים האחרונות שימש בהצלחה כמנכ"ל צמח תערובת. אבל מעל הכל מריו היה איש משפחה שאהב ודאג לקרוביו . משפחתו גילתה את האצילות שכל כך אפיינה אותו גם לאחר מותו ועל כך הם ראויים לכל שבח. אנו משתתפים בצערם הכבד של אלסה אשתו , בניו שאולי, רועי , לילך, עדי ,הנכדים וכל בני המשפחה וחבריו. יהי זכרו ברוך.
אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה בלוויה שהתקיימה ביום א' ה23.10  בבית העלמין בקיבוץ עין גב.

אבא אהוב, יקר שלנו

כל רגע אנו שואלים את עצמנו מתי כבר יסתיים החלום ההזוי הזה.

שנגיע כבר לרגע בחלום בו עומדים ליפול לתהום ואז מתעוררים ברגע האחרון בבהלה.

וכשנתעורר, נחזור ליום שלישי ה-18 באוקטובר כאשר הכל החל.

שאול אז יחגוג יום הולדת רגיל, ואנחנו כולנו נחגוג ביום חמישי ה-20 באוקטובר,

התאריך בו נפטרת, יום הולדת לאמא שחל באותו היום ולשאולי ולילך.

ואם בחלום אנו חווים מערבולת רגשות של עצב, כעס, תדהמה, כאב ,

כשנתעורר נחזור לצחוק, לשמחה ולהומור -  להם אנו רגילים ואתם אנו יודעים ומבינים כיצד

להתמודד.

אבא, במהלך השנים חווית אירועים רבים.

אובדן אבא בגיל 12, עלייה לארץ  בגיל 19  יחד עם אמא וג'יסל שמאז גידלתם כמו

בת, ההסתגלות לארץ ולשפה, הלימודים והצמיחה המתמדת בתפקידי ניהול מגוונים בקיבוץ,

באפימילק, בצמח תערובות ועוד.

בכל האירועים והחוויות הללו מה שאפיין אותך היה אמביציה חזקה מאוד, רצון להשפיע,

לקחת אחריות ולהוכיח לך ולנו שאתה מסוגל לעמוד בכל מטרה שאתה מציב.  יחד עם הלב

הענק שלך, האהבה לאנשים שסביבך, הרצון לתת ולתרום.

 – השילוב הזה עזר לך לגבור על  כל המכשולים שבדרך ולהיות אבא ומנהיג שיודע לדרוש,

אך במקביל להעניק מכל הלב.

לא בכדי האירוע הלבבי שפקד אותך לפני כ-10 שנים לא הכניע אותך. הרי לב כזה שמלא

באהבה ומכבד אדם באשר הוא, ויודע לתת מעצמו לסובבים אותו בדיוק במינון שהם צריכים,

לב שנוגע בכל-כך הרבה אנשים – לא ניתן להכריע. לשם כך נדרש יותר. נדרש אירוע קיצוני

שתוקף בפתאומיות ועוצמה, ללא התראה והכנה מוקדמת – אירוע עמו לא ניתן להתמודד.

אבא,

כל אחד מאתנו ספג ממך כל-כך הרבה במהלך השנים. עזרת לנו לייצר בסיס איתן

להתמודדויות השונות של החיים, והנחלת ערכים רבים אשר עשו אותנו אנשים הרבה יותר

טובים. ולא רק אותנו. כמעט כל מי שבא אתך במגע נדבק בקסם שלך, בהילה  שעטפה

אותך, בכריזמה הבלתי נגמרת. יצרת מעגלים רבים של השפעה. השפעה רבה מזו שנדמה

לך. זו ההנצחה הטובה ביותר עבורך ועבורנו, כיוון שהיא נמצאת בכל-כך הרבה לבבות של

אנשים שיפיצו הלאה, למעגלים ודורות נוספים, את השאיפה להצליח, להשיג, לא לוותר,

לשאוף ולקיים. וכל זאת עם המון אהבה ורצון לתת ולתרום למי שנזקק לכך.

יש משהו סמלי מאוד בכך שהפעולה האחרונה שעשית בעבודתך היא לתת תרומה לעוד

ארגון שנזקק לכך. וכמובן עם מותך הצלחת לתרום פעם נוספת כאשר תרמת איברים חיוניים

שבזכותך יצילו אנשים אחרים.

אבא שלנו,

כמה נתגעגע לשיחות היומיומיות אתך. לוויכוחים, להקנטות, לעצות, לצחוקים, למשפטים

שלך...לראות אותך יושב על הכורסא שלך בבית, משחק עם הנכדים, לחיוך המקסים שלך,

לנוכחות שלך. הרי כל דבר שעשינו היה בהתייעצות אתך.

תנסה לא לדאוג לאמא.

אתה משאיר משפחה אוהבת ומלוכדת, שעטופה בהמון אהבה מצד משפחה מורחבת

וחברים.   אמנם לא נצליח להוות תחליף לזוגיות מופלאה של כ-44 שנים, אבל נעשה מאמץ

ונצליח גם לעטוף אותה כל הזמן.

אנו עוד לא בטוחים מה המסר שניסית להעביר  לנו שדווקא בתאריך בשנה בו אמא נולדה  -

נקבע מותך. אולי, כפי שמאפיין אותך, רצית שגם ביום זה השמחה תגבר על העצב.

 שנצליח  לנתב את הכאב למסלול של זיכרונות מדהימים ממך ושלל חוויות מקסימות

ומשמעותיות שלנו יחד -  שממלאות את כולנו בשמחה ואהבה.

אנו רוצים להודות מכל הלב לכל מי שעוזר לנו ותומך בנו בכל הימים האחרונים. האהבה

שלכם מעצימה בפנינו כמה אבא השפיע והיה אהוב וזה עוזר לנו לעבור ימים קשים אלו.

אבא,

אוהבים אותך הכי בעולם. הילדים שלך.

        רועי

אבוש שלי איפה ואיך מתחילים בכלל לתאר איזה אבא אתה
כולם מכירים אותך בתור מריו טינסקי
המנכ״ל הגדול, האיש המצליח, החבר
הלוואי והיה לי מספיק מילים לתאר איזה אבא אתה,
היית הופך את כל העולם בשביל חיוך אחד קטן שלי
היית מסתכל עלי בהערצה וגאווה סתם בלי סיבה
היית צוחק מכל בדיחה מטופשת שלי
היית סובל את כל השטויות שפתאום צצו לי
היית עונה לי לטלפון בכל מקום בעולם או בפגישה הכי חשובה
לא היה יום אחד שלא התקשרת אלי רק כדי לשמוע שאני בסדר.
היית הראשון שמתנדב לעזור לכל חבר שלי
היה חשוב לך כל כך העתיד שלי, שאני יהיה מאושרת שיהיה לי טוב גם שלא תיהיה פה
היית מביא לי את הירח אם הייתי מבקשת

אבוש איך ממלאים את החור הזה בלב איך ממשיכים לחיות בלעדיך
אני מבטיחה לך שבכל חלום שתבוא אני יתן לך לנשק ,לחבק ,למחוץ, לצלם מה שתרצה
רק תבוא אבוש

   עדי

מריו, אח אהוב שלי, האבא שלא היה לי ועיצב את חיי!

לא נתפס איך לקחת החלטה כל כך אמיצה ואתה רק בן 19

יחד עם אלסה, שרק חודש לפני כן התחתנתם

לקחתם אותי מאורוגוואי, כדי להגן עלי , לבוא ולגדל אותי בארץ זרה כאן בקיבוץ עין-גב.

כל חיי אני שואלת את עצמי , האם הבנת וידעת שהצלת את חיי?

האם ידעת שההחלטה הזו תעניק לי חיים טובים?

כן!!! - מריו כל מה שאני זה רק בזכותך!

לימדת אותי שלא משנה מה נסיבות החיים גרמו לנו...

בחריצות , בהתמדה, בכוח הרצון ויושר פנימי

נתגבר ונצליח להגיע ולהגשים את המטרות שהצבנו בפנינו.

לא אשכח איך כנערה מתבגרת לא פשוטה בכלל,

עמדת כמו סלע איתן שאלמד ולא אוותר לעצמי.

תמיד הציפיות שלך ממני , למרות הקושי , הובילו אותי למה שאני.

גם בהישגים המקצועיים וגם בתחום האישי...

האושר שלי בהצלחה הייתה הגאווה שלך.

כל צעד שעשיתי בחיי, חשבתי מה תגיד ?

דרשת ממני כמו שדרשת מעצמך.

אבל תמיד ידעתי שזה בא ממקום אוהב, איכפתי ומחבק.

לפני כמה שנים , לאחר 36 שנה שעזבתי כילדה את אורוגוואי , הגשמת לי את המשאלה: אתה ואלסה לקחתם אותי למסע זיכרון ילדות.

כשנודע לך שעידן בני הבכור טס לטיול של אחרי צבא לדרום אמריקה, היה לך ברור שאתה עושה הכל ונוסע אליו על מנת להראות לו את הקבר של אבא שלנו, ולספר לו על תחנות ילדותינו.

צר לי שמתן לא יזכה לחוויה איתך - אחרי שרק לפני שבועיים סיכמתם שתצאו למסע דומה.

תודה לך שהענקת לילדים שלי אהבה של דוד וסבא שלא היה להם. כמה אתגעגע למשפטים:

ג'יסי, את ערה? או תקצרי, אל תבלבלי לי את המוח,

או למה את לא מספרת לי ורק לאלסה. היא לא מספרת לי כלום.

אני רוצה לבקש ממך סליחה על זה שקיטרתי עליך שלא תמיד הבנת אותי...

סליחה שלא פירגנתי לך מספיק.., אבל אני תמיד הייתי כל כך גאה בך!!!

הרגשתי כמה אתה מאושר בקשר שיש לי עם הילדים והנכדים שלך.  והיה לך חשוב לקרוא לי tía abuela - סבתא דודה.

מבטיחה לך בכל ליבי שערך המשפחה , שהיה נר לרגליך אשמור אותו תמיד.

תודה לך שנתת לי את הזכות להיות אחות לאח דגול ואהוב כמוך.

אוהבת אותך כל כך.

ג'יסל

דוד יקר שלי,
כמה יפה. כמה חכם. כמה אוהב ומחבק.
לא סתם אומרים שאני דומה לך, היית דמות להערצה ולחיקוי.
תראה כמה אהבה ושמחת חיים יצרת מסביבך
תתגאה בשבט שיצרת ובדור ההמשך!
רק לפני שבוע קבענו שנוסעים יחד בקיץ לאורוגוואי לטיול שורשים כמו שעשית לכולם....
איך החיים מתהפכים ברגע.
תודה לך על מי שאתה. תודה שהקשר בנינו היה חזק ואוהב. היית כמו אבא שני והסבא שאף פעם לא היה לי. תודה שהיית הסנדק שלי. תודה רבה שגידלת ושמרת על אמא
שלי כל החיים!
אוהב אותך אהבת נפש, נוח על משכבך בשלום.
מתן

מריו נלקח מאתנו בהפתעה. התכנסנו כאן  המוני חבריו, בני משפחתו, שותפיו הרבים רבים כשאיננו 
מבינים איך קרה שהאיש הזה עזב אותנו על  קצות  אצבעותיו, בשקט, במסתורין.

ראיתי לראשונה  את  מריו בראש  קבוצה של אנשים צעירים מאד בחוף ליד מסעדת הדגים. התמונה  היתה  ברורה : הם משוטטים ואבודים  כמו במקום שרואים לראשונה והוא מוליך אותם כאילו נולד  כאן וזה ביתו.  הוא שאל שאלות של בעל בית.  ידעתי  על החבורה. הם היו  קבוצה  צעירה וקטנה  עם ציפיות  גבוהות. לא הסכימו להצעת  התנועה  להתיישב  בקיבוץ אור  הנר. הם חיפשו את הקיבוץ שיענה  על חלומותיהם ויציב להם אתגר  הממשיך את  אורח חייהם  החמור, את  הקופה  המשותפת וחזון האדם. הם בקשו  קיבוץ דובר עברית.  מריו הוביל אותם כבוגר אחראי. אחר  כך  התברר לי כי הוא  באמת היה  הבוגר  האחראי. אביו נפטר כשהיה בן 12 והוא יצא  למסע של עבודה קשה  שליווה אותו עד יומו  האחרון.

היתום מאביו  ייסד כאן שבט גדול. הוא הביא לכאן את אחותו הצעירה, כבר היה נשוי לאהבת חייו  לאלסה , הצטרפה  הסבתא בובה שראתה בו כבנה והוא דאג לה במסירות,  בניו  שאולי, רועי, לילך ועדי  ולימים נכדים לרוב.  בשלב מסוים משפחה  בעלת ארבעה דורות בעין גב.

  מריו נולד לפני ששים ושלוש  שנים במונטבידיאו, עיר  שיהודיה המפולגים גילו פעילות מיוחדת. עיר שאחוז  עוליה ארצה הוא  הגבוה בעולם המערבי ובעין גב יש לה נציגות מבורכת.

מריו עלה אחרי שחונך בתנועה, יצא  לשנת הכשרה בארץ בגיל 16 . בשנה זו טעם מחיי הקיבוץ ולמד בבית המדרש הגבוה  לחלוצים- עולים , במכון למדריכי חוץ לארץ. הוא שב לאורוגואי והיה למזכיר החוץ של התנועה.

בכל דרכו גם כשהיה  לוחם לשינוי בקיבוץ, גם כשהיה מנהל ונסע על פני תבל ובדק עצמו  במספרים מדויקים לא  הפסיק להאמין בחינוך שקיבל.  האמין כי המערכת הכלכלית צריכה לדאוג לחינוך הדור, האמין בנעורים. כמו בתנועה  תמיד חיפש אנשים צעירים.

ממרומי עץ התמר שהיה  הענף הראשון שלו  בקיבוץ, נישא על הגובה, כשהוא עובד ליד הפרי המתוק  והקוצים קשר מריו את  עצמו ומשפחתו לעין גב. לא  בלי רעמים וברקים.  הוא היה  מאמין בדרכו גם כשזו עברה  שינויים מפליגים. פעם בגלל הרעיון ומגבלותיו, פעם בגלל האנשים ומוכנותם, פעם מתוך הסתכלות נמרצת על מה שהיה  נראה  בעיניו  כתנאי הסביבה.

הוא  היה  רפתן אך היה מוכן  לחשוב  מעבר לפרות מהרפתקאת  היעזים ועד  למחלבה  האלקטרונית. הוא היה  מרכז  המשק  החקלאי והשקיע  הרבה   ממרצו לפיתוח  התיירות. הוא הביא  את ניסיונו  כרפתן לניסיונות  החקלאים ולצח'ם באפיקים ולא שכח את  שמחת הניהול, השמחה  לקבל החלטות וללמוד ללמוד עוד ועוד. עבודתו היתה  קפדנית . הוא דאג לשקיפות חשבונותיו אך מעולם לא  נכבל להם.   הדחף  לחקור וליזום, אי המנוחה המטלטל לא הרפה ממנו. כך גם פעל  במפעלים האזוריים.

רק חגיגות האצולה בביתו  עם המפיות המזדקרות  בכוסות  שהנהיגה אלסה חשפו את  אהבתו הבוערת ומחייכת אל הקרובים לו . הוא  ראה  עצמו  כחבר  בחבורת  רעים בקיבוץ שידעה סוד חברות מופלאה.

בחג  השבועות השנה הנחה את מסיבת  הקיבוץ. מעל  המנוף אמר מה   שאמר והתבונן בשמחה  ברכוש הגדול שצבר  באהבה, במעשה הגדול. בכנרת, בהמוני האנשים הצוהלים. אני מניח  כי באותם רגעים הציפה אותו תחושת מולדת  ענקית ומשפחה שבנתה מפעל. ולא ידע  ולא ידענו כי היתה זו פרידה חגיגית

לא  במהרה נעכל את העובדה  המרה. בוודאי  יסרבו לקבל אותה  בני משפחתו הרבים.  יעמוד  בהם ובנו הכוח להנהיג את המשפחה ואת המפעלים לאור זכרו החי. ואנחנו  נחבק את הקרובים לו כי את האיש  הסוער הזה אהבנו ועתה  כשהלך  בסערה פתאומית יישאר הוא צרוב  בלב.

                                                      מוקי צור

אלסה - האשה שאתו 44 שנים






מריו בבריכה עם לילך רועי ושאולי


מריו טינסקי כמרכז המשק של עין גב מארח את שר החקלאות אריק נחמקין על ספינת הדייג של עין גב


סמנכ"ל לשיווק באפימילק אפיקים


מנכ"ל צמח תערובת 11 שנים

מריו

קשה להאמין, קשה לקבל וקשה עוד יותר להפנים שאתה לא איתנו.

בישיבות ביננו אמרת ,טשי לא מגמגמים ואני בפעם האחרונה , ברשותך מריו מבטיח לגמגם ,להזיל דמעה ולעצור בשטף הדיבור.

כי אבדתי שכן, אבדתי חבר ואבדנו אנחנו מנהל דומיננטי ,אהוד ונערץ.

כשהגיע הרופא ברמב"ם וכינס את בני המשפחה וסיפר כי נכשלת בארבעת הבדיקות ובסוף גם בחמישית, נדהמתי.

אתה מריו שכישלון לא היה בלקסיקון המונחים שלך, אצלי לא נכשלים אמרת, נכשלת  לראשונה, נכשלת  במבחן של המשך החיים.

מחר, שימחת תורה. בבתי כנסת יקראו את פרשת "וזאת הברכה", הפסוקים האחרונים מבשרים לנו על מות משה רבנו ,כאשר הוא לא יזכה להיכנס עם בני ישראל לארץ המובטחת.

בדומה למשה, גם אתה לא זכית להוביל אותנו, עובדי צמח תערובת עד הגשמת חזונך. עזבת אותנו בפתאומיות, רגע לפני הגשמת החזון. לפני כשנה וחצי ישבנו במשך יומיים, כל מנהלי המחלקות, דירקטורים מנש ורפי לגבש חזון חדש למפעל. והנה, כמעט אחד לאחד, בפרק זמן קצר הצלחת להביא את החזון למציאות.

מריו, לא היית סתם מנהל, היית , בדומה למשה, מנהיג נערץ ובלתי מעורער. גם אתה הבנת שאינך מסוגל לעשות   הכל לבד ,בחרת והקפת את עצמך בצוות טוב שאתו נועצת ושיתפת בקבלת ההחלטות .רק לפני מספר ימים, שאלת את אחד המנהלים האם היידע שלו מגובה אצל מישהו אחר במקרה ש...ומיד הוספת " אני יכול לעזוב עכשיו, המפעל ימשיך להתנהל כי לא שמרתי כלום לעצמי." והנה, אנו ראינו בימים האחרונים, איך הנבואה השחורה שלך מתגשמת.

בדומה לאוהל משה, משרדך תמיד היה פתוח לכל עובד, ללא צורך לדפוק על הדלת או לקבוע פגישה מראש, היית קשוב לכל אחד.

כמנהיג אמיתי, ומשימתי דרשת מאתנו לבצע את המטלות   בשלמותן ללא קיצורי דרך, ידעת לגעור ולנזוף גם בחברים הכי קרובים שלך – אני דוגמא חיה לעניין – אך ידענו שאין דבר שאינך דורש מאתנו ואינך דורש מעצמך. ובעיקר, ראית אך ורק את טובת המפעל , לעולם לא חשבת על הרווח האישי שלך.

טענת כי "אני לא מתפשר על המטרה אולי על הקצב,"  אך גם שם לא התפשרת ,הכול היה צריך להיות מוכן ליום האתמול.

לא אהבת ייסמנים, רצית לשמוע דעות אחרות, את  עוצמת הוויכוחים כולם שמעו ,אך גם שהטונים עלו והם עלו ,ידענו שבסוף ,ההחלטות שנקבל יהיו ההחלטות הנכונות ויבוצעו על הצד הטוב ביותר .

כמו משה, תמיד היית לצד העובדים בעת צרה. כאשר נשרף המטבח בביתו  של אחד העובדים, דאגת מיד לשלוח לו את כל הציוד הדרוש: מקרר, תנור, וכו'. כל אחד ידע שתהיה לו אוזן קשבת בעת מצוקה אצלך . כמה סמלי,שהפעולה האחרונה שעשית לפני שעזבת את משרדך לתמיד, כשעה וחצי לפני נפילתך, הייתה חתימה על צ'ק תרומה לבית חולים אלי"ן. ותרומת האיברים  האחרונה, הרצון לעזור לאחר, לחלש משקפת את אישיותך

יש הרבה אנשים בעלי יכולת ניהול אך נטולי רגישות אנושית. יש גם הרבה בני אדם עם לב גדול אך ללא יכולת להנהיג.  לך מריו, היה השילוב הנדיר של לב ענק, ראש גדול, כתפיים רחבות וראיה למרחקים ארוכים, והכל מתובל בהומור בריא ובחיוכים וצחוקים אין סופיים.

אחרי מותו של פרס, שמאד הערכת, גיל סיפר לך את הבדיחה על ההבדל בין מסיבת פרידה ללוויה. "במסיבת פרידה, יש לפחות אחד שמאמין לכל מה שאומרים עליו". מריו, אם אתה שומע אותי, אני רוצה שתדע שאני מאמין בכל מילה שכתבתי עליך. וכדי שתרגיש טוב ושתאמין לי, אני גם אספר לך במה היית שונה ממשה רבנו. הוא היה כבד פה וכבד לשון, לך הייתה לשון מפותחת ולא ידעת לסגור את הפה. אי אפשר גם להגיד עליך שהיית "העניו מכל אדם", היית מאד גאה בהישגיך הרבים, אך בוודאי שלא היית שחצן.

והכי חשוב: בניגוד למשה רבנו, העשייה הציבורית שלך לא באה על חשבון המשפחה הגרעינית. גם אם ישבת עם מנהלים גדולים מהארץ ומהעולם והיה טלפון מאלסה, שאולי, רועי, לילך ובעיקר עדי, ברור שאתה עונה. לא ויתרת על שמרטפיות על הנכדים, גם אם זה היה כרוך בדחיית פגישה חשובה. כמה היית גאה בשושלת טינסקי!

מריו, הצלחת לגעת בכל אחד, הפכת את צמח תערובת למשפחה, למפעל ששמו הולך לפניו ,כמפעל לדוגמא. מפעל שכל עובדיו אוהבים וגאים לעבוד בו. אנו מבטיחים לך שלא נסתפק רק בכניסה לארץ המובטחת אלא נמשיך לקיים בה את כל החלומות שלך. רק שתהיה לנו ולמשפחתך שם למעלה מליץ יושר לפני בורא עולם ותנוח בשלום על משכבך.

אוהבים וכואבים

עובדי צמח תערובות

   טשי 

איש משפחה










עם אמו אולגה

עם שני אחיו ג'יסל ובילי






















עושה ספורט:הולך , ורוכב על אפנים




עם חברים לדרך בכתל


משחק של אורוגוואי נגד ירדן בקדם המונדיאל



אירועים בקיבוץ
טיול חוף


עולים לסוסיתא

חג שבועות


יום העצמאות


חוצות פסטיבל עין גב


טיול ט"ו בשבט


נטיעות ט"ו בשבט





מסיבת פרידה מציפי וולפסון


סיור לעוטף עזה



תמונות נוספות מארכיון עין גב




בתור מנכ"ל צמח תערובת מריו סייע ליוזמות חברתיות ,חינוכיות וספורטיביות 
 בין השאר צמח תערובת היה הספונסר של ליגת מאמנט בכדורשת


הצגת בר המצווה של הכתה של אחותו ג'יסל


חוג החברים מטייל בשביל ישראל

מריו!

 אנחנו כבר 5 ימים בוכים ולא מאמינים.

אנחנו, קבוצת החברים "שביל ישראל" משפ' טל , לוביש, אצלן ואתם טינסקי.

כל שבת מעבירים הודעות: מי יוצא להליכת שבת? ואתם, אלסה ואתה אם אין מחויבויות לנכדים, לאחים, לדודים, לחברים מחו"ל תמיד איתנו. ועכשיו העסק מתחיל להסתבך כי בהליכות שבת תמיד יש את קבוצת המתקדמים שאתה כמובן בראש וקבוצת ההולכות מאחור שמדי פעם מקבלות ממך נזיפה שאנחנו לא עומדות בקצב ההליכה שצריך. מי יעשה את זה? מי יקבל מאלסה הוראה: תוציא מהר את הארנק בשביל לשלם את הקפה בארומה? אם מי נתאם את חופשת הקבוצה עפ"י לוח זמנים הצפוף שלך עקב נסיעות מרובות?

מריו אתה ממש חסר, קולך החזק, צחוקך החזק והדעות המוצקות שלך, סיפורי נסיעות האופנים שלך עם הנכדים?

אני מאמינה שכל מי שכן בא כי הוא מכיר אותך היטב.

איש שרכז סביבו המון פעילות ולא נח לרגע.

ועכשיו ממש באמצע החיים משהו בגופך התעייף ואמר די!, אבל לא בקשת רשות מאלסה מהילדים ומהנכדים,

והשארת משפחה כל כך גדולה, אנשים וחברים יתומים מנוכחותך.

מריו! איך אפשר לומר שאתה לא איתנו????????????????

שולה.

כתבה שהיתה ב2015 בעמק וברמה לרגל הבחרו לקדנציה שלישית בצמח תערובת





דברים שנאמרו באזכרה בשלושים למותו:

בספר שמות התורה מתארת את הדרך בה הגן הקבה על עם ישראל  והורה להם את הדרך בשנות נדודיהם במדבר. וכך כתוב: וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא- יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי הָעָם.

מריו- היית עמוד האש ועמוד הענן בכל מסגרת אליה השתייכת. המשפחה, בעבודה. לקחת על עצמך כמו אותו עמוד ענן להיות המגן  ,לסוכך. וכמו אותו עמוד האש- להתוות ולהאיר את הדרך. עשית זאת בדיוק כמתואר בתורה- במסירות, הולך בראש, חלוץ.  דואג ושומר על קרובים ורחוקים. נכון בכל עת להגיש עצה , הכוונה ,עזרה, להטות אוזן קשבת לכל מצוקה, להשתתף עם  עומק הלב בכל שמחה .ויותר מכך עשית זאת תמיד במאור פנים גדול. כמה סמלי, כנבואה קטנה, השם העברי הנבחר לך בעלייתך ארצה. מאיר.

מספר המדרש על שני בניה של ברוריה שמתו שניהם  ברגע אחד עת בעלה ,רבי מאיר, היה בבית המדרש. משהגיע לא ידעה כיצד לבשר לו את הבשורה המרה. 
אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?
אמר לה: בתי, מי שיש פיקדון אצלו אינו צריך להחזירו ?
מה עשתה? תפשתו בידה, והראתה לו בניו המתים. בשאלתה מעוררת ברוריה את רבי מאיר להכיר כי אין בכוחו לדע מתי יבוא בעל הפקדון לקחת פקדונו, אך די לו באותה טובה כי בידו להעיד שהחזיר פיקדונו שלם  כפי שקיבל אותו ולא נתקלקל על ידו,ונתיישבה דעתו.

ברוריה העלתה את שאלת  ה"איך" ולא ה"כמה". בשאלתה ובמעשיה חיפשה  ברוריה בשעת צערם הגדול ביותר לשפוך אור על עקרון שאולי יש בו להביא מעט עידוד לאבלים. זמן שהותו של אדם על הארץ אינו ידוע ואין מי יחשב מהי אותה העת בו ישיב נשמתו .לא נותר לנו  אלא להנחם בעובדה כי יחזיר פיקדונו בשלמותו וללא פגם.  העובדה כי אדם עוזב עולמו משופע במעשים טובים ומשובח בפעולותיו ומתוקן בדרכיו תוכל ולו במעט לנחם אוהביו.

טינסקים יקרים- אין מילים לנחם אתכם  בטרגדיה הגדולה כל כך . אולי ניתן מעט לשאוב כוח מאותה עובדה כי בשנותיו הקצרות מדי היה מריו, בעלך, אביכם, אולגה-בנך, אחיכם, מלא במעשים טובים . נשמתו השתבחה עם השנים הלכה והתקינה עצמה. מעשיו  ושמו ההולך לפניו היו כעדות חיה לאישיותו טובת הלב, החמה ןהאיכפתית. את שלל תפקידיו עשה עם הרבה כוח נתינה , יוזמה ושאיפה. ויותר מכך ברגישות גדולה  לכלל בני האדם . מילדיו הקרובים, נכדיו האהובים ועד לאותו עובד זוטר במפעל אותו הוביל. ואף במותו הביא תקווה לאלו שלא הכיר.

ובלוויה  הרבים שבאו, מקרוב ומרחוק, לחלוק למריו כבוד אחרון, כולם עדים  היו  לאישיותו החמה, ללבו הטוב והפתוח לכל., לרצונו להיטיב עם כל אדם, לשליחותו שנעשתה באהבה ובאמונה. עדותם תעזור לשמר את תוכו ופועלו וכל זמן שניתן עדות למעשיו הוא ימשיך לחיות בקרבנו.

משפחתי היקרה בתוך האבל הכבד תוכלו להיות אסירי תודה שאמנם קצרים אך יפים היו ימי חייו ועם חלוף הזמן תוכלו ודאי להודות על  זיכרונות נעימים, השולטים בהם מעשי חסד ואהבה. מריו שלכם-שלנו היה אהוב על הכל, מכובד ומוערך . עד יומו האחרון בניתם יחד משפחה לדוגמא ולמופת . משפחה אוהבת תומכת ומכבדת. קברתם את אהובכם ללא חרטה או תחושת החמצה.  חייתם לצדו חיים מלאים ונכונים . אין זה מעט. הרגשות כואבים מאד אך יחד עמהם מתגנבת לה  תחושת גאווה על מה שהיה ועם הזמן תתפוס היא  ודאי מקום מכובד.

לכם אהוביי ובמיוחד לך אלסה- מסיימת במלים פשוטות ,עממיות של תקווה ,תפילה ובקשה שכתב יוסי גיספן :

לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים

להיצמד אל החיים חזק לא לוותר

להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב

ושלמרות הכל אנחנו נתגבר.

                             אלנה שמחי וולקוביץ'

מפעל צמח תערובת אותו הוביל מריו כמנכ"ל להישגים מרשימים, מחלק לזכרו מלגה לסטודנטים מהעמק . יישר כח!

קישור:דף לזכרו של מריו טינסקי ז"ל