דף לזכרה של טובה תלמי ז"ל
במלאת שנתים לפטירתה של טובה תלמי ז"ל נערכה אזכרה בבית העלמין בעין גב.
מצורפים חלק מהדברים שנאמרו.
אמאל'ה שלי
כבר עברו שנתי ם
ומרגיש לי כאילו רק אתמול נפרדנו.
בכל מקום ,בכל פינה ,בכל
מעשה שלי ,את שם איתי נוגעת בחיי.
הנה רק שלשום
כשנכנסתי עם מיכל לחנות בפרדס חנה וראיתי ממתק קוקוס ,לקחתי אותו כי זה מה שאת היית
עושה בשבילי ,אם היית לצידי וכך קורה כל הזמן.
רק עכשיו לפני שהגעתי
לכאן הייתי בטיול ביוון עם יוני אדליה והנינות שלך שרה ולאה. באתונה היתה תכניתנו
לפגוש את פרנץ ,הנין של המשפחה הנפלאה שהסתירה את הוריך בזמן השואה. באותו הקשר
התברר לי מיוני ,שהבנות קוראות עכשיו נספר מבית הספר שלהן ,על משפחה בדנמרק
שהסתירה יהודים ועזרה להם לברוח מהנאצים. זה מ אד שימח אותי , וקראנו כולם ביחד את
הסיפור וכסיכום יוני סיפר לבנות בעזרתי את הסיפור האישי שלך ואני כתבתי בשבילם את
שמות כולנו בעץ המשפחה שלנו. אז פגשנו את פרנץ .את כל כך התחברת אליו ואל דודתו
מהרגע הראשון שנפגשנו כולנו וכמובן שזה החזיר את כולנו אליך.
גם בחיי היום יום את
איתי כל הזמן. טלי שלנו הפכה לאמא לפני כ19 חודש ובכל צעד ושעל בטיפול בבנג'י את
עומדת על כתפי ומשתתפת. "מה אמא היתה עושה?" אולי נשים משחה לטיפול בגירוי כמו שתמיד ביקשת
ממני להביא בשביל התינוקות שלך. הייתי רוצה כל כך שתפגשי את הקטנצ'יק הזה ותזכי
לראות את חיוכיו כפי שראית את שרה וליאה של יוני. את בטח צופה שם מלמעלה ומתגאה
בנכדיך- טלי ויוני וכישוריהם כהורים מדהימים.
אמא שלי , גם בחלומות
את חוזרת אלי לעתים . בלטו במיוחד שני חלומות ,אחד לפני הביקור שלי בספטמבר שעבר
בעין גב ושוב עכשיו לפני הביקור הנוכחי שלי בארץ. ומה היו בחלומות? בשניהם את
הופעת פתאום לצידי כפי שהיית פעם. הסברת
לי שאף אחד לא רואה אותך מלבדי למרות שהיינו מוקפות באנשים. השפעת עלי מאהבתך
ומחכמתך. ואז אמרת לי "אני צריכה
לעזוב עכשיו" וזה בסדר כי היית איתי.
אז זהו אנחנו
יחד כל המשפחה וכל האוהבים אותך ואת תמיד איתנו
בליבנו.
מחבקת חזק אותך וגם
את אבא
וגם דורון מחבק איתי
נעמי
לטובה
טובה, טובהל'ה טובה
הטובה, הנדיבה, הנותנת ללא גבול, מעניקה, מחבקת, מקשיבה חכמה נאמנה.
הבית של טובה:
את כבר במקום אחר ,אבל
הבית נשאר שלך .אני עוברת לידו וזה שלך.
הרבה זיכרונות נקשרים
לבית הזה ולך ולזימקא שגרתם בו .
זכרונות מכל מיני
תקופות.
כשזימקא חלה בליבו , אני
הייתי האחות במרפאה ואת טיפלת בו במסירות ונוצר בינינו קשר חזק.
תמיד היית עסוקה ,מתעניינת
,פעילה ולומדת ונותנת לחיים משמעות
יוצרת קשרים עם אנשים
מגילאים שונים ופותחת את ביתך ולבך למאומצים רבים .שומרת על קשר לאורך שנים רבות
עם כולם.
בעבר הרחוק יותר היית
מטפלת תינוקות מדופלמת ואני אחות צעירה.
לימדת אותי איך
מטפלים בברית מילה? מה מביאים? מה שמים? איך רוחצים?
תמכת והדרכת אמהות
צעירות בדרכן הראשונית באמהות ,הנקה ,אמבטיה ראשונה ועוד ועוד
כשאמא נפטרה ,היית לי קצת אמא ,כשבאתי אלייך היה משהו מוכר
ודומה. את המבוגרת ואני הקטנה המתגעגעת לאמא .בכל יום הולדת ברכה בחרוזים ומשהו
טעים.
היית פעילה בקיבוץ הרבה
שנים בתחומים שונים .
מי נתן לך את השם
טובה במקום גרטי? אולי בחרת אותו בעצמך אבל בטח שהוא נועד לך.
גם שהבית שלך ישופץ ויבנה
מחדש.
הספסל שבצומת תמיד
יהיה הספסל ליד הבית של טובה בשבילי.
רותי בריל
מתוך ברכה שלי לטובה ליומולדת 80
ברכות מכל החברים
והחברות שאותך אוהבים ואוהבות.
מצוות הברידג' שנהנה
מכל רגע איתך לשחק ולהנות מרוב הידע.
שנצבר עם השנים ומחלק
לאנשים שונים.
בחיוך ואהבה ,עם המון
כוונה טובה..
כשמך ,את בחיים טובת
מראה טובת לב.
דורשת טוב ,מדברת
טובות.
מחזיקה טובה ,מכירה
טובה.
טובת טעם – עוגות נפלאות
טובת סבר.
טובת עין בעלת שם טוב
ורוח טובה.
בך טוב הארץ.
יוכי צדקוני
גאווה
אפילו סלעים נשברים
אני אומרת לך,
ולא מחמת הזקנה.
שנים רבות הם שוכבים על
גבם בחם ובקור.
שנים כה רבות,
כמעט נוצר רושם של
שלוה.
אך הם זזים ממקומם
וכך נסתרים הבקיעים
מעין גאווה.
שנים רבות עוברות
עליהם בציפיה .
מי שעתיד לשבור אותם
עדין לא בא.
ואז האזוב משגשג ,האצות
נגרש , ותוהים מניח וחוזר,
ודוממה הם ללא תנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך
על סלעים
יבוא וילך,
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך כשסלעים
נשברים, זה קורה בהפתעה.
ומה גם אנשים.
דליה רביקוביץ'
עין גב נפרדה מטובה תלמי ז"ל
בעין גב הלכה לעולמה בגיל 91 טובה תלמי מותיקות המשק . טובה הגיעה לעין גב בתחילת שנות ה40 של המאה הקודמת . היא באה בחברת נוער קבוצה שלימים תקים את מעגן מכאל. אך בעין גב פגשה טובה את זימקה וביחד הקימו כאן את ביתם. בכל שנותיה בעין גב היתה טובה נאמנה לקיבוץ ולרעיונותיו מסירות שבאה לידי ביטוי בעבודתה כמטפלת תינוקות ובעבודתה במתפרה ויצירת קשר עם בני עין גב במרחקים . אנו משתתפים בצער שני ילדיה נעמי ודורון וכל בני המשפחה.
הלוויה התקיימה ביום רביעי 4.5.2016 בבית העלמין בקיבוצנו עין גב
אמאל'ה יקרה שלי
חשבתי שאוכל להגיד לך שלום, אך הפרידה קשה מנשוא. את שכל החיים רק נתת
ונתת חיבקת ולימדת אותי לאהוב כל אדם ואדם לא לשפוט רק למצוא את הטוב.
את אלופת הברכות , שתמיד ידעת להגיד לבטא במילה יפה ובחרוז את מה
שכולנו הרגשנו. תמיד היתה עוגה מעשה ידיך עם מתנה לכל יום הולדת ולכל אירוע ולא
שכחת אף אחד ואף תאריך.
ועכשיו תורנו, אנחנו כל הילדים , הנכדים, והנינות שלך ברחבי העולם.
עלינו לשמר את זכרונך בעשיה נכונה, בנתינה לזולת ובכל הערכים שהנחלת
לנו בחייך העשירים. אמאל'ה שלי היית אחת ויחידה בחייך וגם במותך. כפי שאמרתי לך
כשנפרדנו אני אוהב אותך לעולמים ואת תשארי בליבי לעד.
תנוחי בשלום אמא, ביחד עם אבא שכל כך אהבת.
אוהבים אותך מרחוק גם רוני ונכדך
יוני עם אדליה והנינות שרה ולאה.
נעמי
אמא יקרה
את עוזבת אותנו היום וכולם מרגישים בחסרונך. היית דוגמא ומופת לנתינה
בלתי פוסקת ובלתי סופית לזולת. כולם בעיניך חשובים יותר ממך. השתתפת בתהליכי חיים
של המון אנשים והיית שם כל רגע בשבילם.
לא במקרה עזבת אותנו בשבוע זה שבו קוראים את פרשת קדושים: המקום
היחידי בתורה שמופיע המשפט ואהבת רעך כמוך. אהבת כל אחד הרבה יותר מאשר את עצמך.
עזבת אותנו בדיוק אחרי שמלאו לך 91 שנים אותו מספר (בגימטריה) כמו "מלאך"
כי היית עבור רבים מלאך שומר ומסייע. 91 זה אותו מספר כמו "אילן" . היית
אילן שחוסים בצילו. היית אילן חזק שאפשר להיאחז בו. היית אילן שגדל נגד הגרוויטציה
אף אחד לא משך אותך למטה.
91 זה אותו מספר כמו "א-מן". כל אחד מסביבך התייחס לעשיה
שלך בעולם הזה בדיוק כמו המשמעות של המילה "אמן".
לכן אולי הגוף שלך נמצא עבור כולנו מעבר למסך אבל המעשים שלך ישארו
כאן לעולם, ובולטים לעיני כל אחד שהכיר אותך.
אוהב אותך לעד ולעולמי עולמים .
דורון
סבתא יקרה
אני כבר מתגעגעת אליך. אבל כשאני חושבת שעכשיו את עם סבא אז הלב שלי שמח. אולי את גם עם דודה שושנה ודוד
דוד ואפילו הוריך? מגיע לך להיות עכשיו במקום טוב.
היו לך חיים לא קצרים , מלאי חוויות (חלק טובות יותר חלק פחות) וכשאני
מנסה לתאר לעצמי כמה אנשים אהבת בחייך, בכמה חיים נגעת, זה מספר גבוה מאד.
סבתא תודה על כל האהבה שנתת לי
I FEEL BLESSED AND LUCKY TO HAD YOU AS MY SAVTA
תודה על כל חופשות הקיץ שביליתי אתך ועם סבא! אני עדין יכולה לטעום את
המיץ סבתא וגלידת סבתא שלך.
תודה שלימדת אותי לסרוג ולתפור וכמה מתכוני אפיה יש לי ממך? יש הרבה!
אני כל כך שמחה שהצלחתי לבלות אתך גם בלי אמא אבא ויוני כשבאתי בתור מתנדבת אחרי
האוניברסיטה- כמה זכרונות יש לי מהזמן הזה!
סבתא מתגעגעת. יהיו לנו חיים טובים יותר בגלל היותך חלק מהם. אני
מחבקת אותך בליבי סתאל'ה. את איתי כל הזמן.
טלי
לטובה היקרה והאהובה
איך ידעו שיצאת לעולם לבחור עבורך את השם המושלם!!
כמה טוב, יכולת נתינה, הקשבה, חריצות, כשרון מסירות ואהבה יש באשה אחת
כזאת קטנה.
היתה לך גישה מיוחדת לכולם, לתינוקות ולמבוגרים,
לילדייך ונכדייך הפרטיים ולכל אלה שמאומצים.
לא שכחת יום הולדת של אף אחד ותמיד הקפדת וקלעת בול שהברכה תגיע
במועד.
טובל'ה בשבילי היית המון!
פעמים כחברה, פעמים כאמא, כדודה ולפעמים סתם נהננו משיחות סלון.
בשנים האחרונות כשהבריאות כבר לא היתה במיטבה,
סבלת לא מעט וגם אז לא קיטרת ולא התלוננת.
השיחות הטלפוניות והביקורים הפכו לי לקשים בכל פעם שהתקרבנו לעין גב הרגשתי דקירות בלב, הפגישה היתה קשה
והפרידה בכל פעם הותירה אחריה דממה...
כך שכבת זמן רב מבלי להיפרד מהעולם הזה, נאחזת בציפורנים,
עד שכנראה לא יכולת לשאת את זה...
חייך היו לא קלים ופשוטים אך עמדת בכל בגבורה.
את היית בחייך ממש צדיקה!
לא יחלוק על כך , לא גבר ולא אשה
מבטיחה לך שעם לכתך מאתנו אף אחד לא ישאר אדיש
וכולנו בזאת נחוש ונרגיש
בגן עדן מחכים לך
ופה נאהב אותך לנצח.
עודד ירון ותמי
טובה יקרה לי
טובה לא הייתה לי
כאמא, כי אמא יש רק אחת...
אבל, היא הייתה,
ועדיין, כנראה לתמיד- טובה יקרה לי.
מהיום שנולד בני,
הלל, היא התגייסה ובאה לחבק, לעזור, להנחות ולהיות לנו לסבתא. ואכן, משחנו אותה
לתפקיד הסבתא של ילדינו. במשך כל השנים, , טובה ארחה, טפלה ועטפה אותנו בכל טובה,
בשפע של חן וחסד. –אירוח בחופשות וביניהן,
מתנות, ברכות, ושיחות בטלפון.
תמיד היה לה אינסוף
מקום להסתקרן, להתעניין, לשאול, לנסות להבין, ובעיקר, להקשיב לכל מה שיש לכל אחד/ת
מאתנו לספר.
למרות שבנוסף לילדיה
ולזימקא ולמשפחה הרחבה, היו עוד רבים/ות המאומצים/ות אל ליבה, הייתה הרגשה שישנם
אינסוף חדרים בליבה, ולכולם יש מקום.
טובה הייתה מעין ייקית בתרבותה- הכל היה מסודר,
מטופח, מתוקתק ומוקפד- אבל, לעומת זאת, איזו פתיחות היא גילתה לאורך השנים!- היא
הייתה פתוחה לקלוט ולאמץ ילדים/ות, צעירים/ות מכל קצוות העולם, מתנאי סביבה ותרבות
מאד שונים משלה.
כמו כן, השכילה לפתוח
את כל דלתות נפשה, לקבל, במובן העמוק של המילה, את בחירותינו- כולנו- של נעמי, של
דורון, שלי ושל כל קרוביה, בבחירת בן או בת הזוג, בבחירת מקום החיים, האמונות
והמשמעויות של כל אלה בחיי היומיום.
היה לי תמיד, מאד מרגש להיות עדה לאהבה
והמסירות של טובה לזיימקא לאורך השנים שחיו יחדיו, בתקופת חוליו ואפילו אחרי מותו.
אנחנו יכולים ללמוד מטובה היקרה, פתיחות מהי,
אכפתיות, נדיבות, חריצות, תבונת כפיים קשר ונאמנות לארץ ולעין גב, אקטיביסטיות
וחוש צדק, אהבה וחום ונתינה אינסופית.
באהבה ממני, מיכל , מדוד, הלל ושירה.
אביה אלול
תמר אביב אלול
שמעתם עד עתה מי היתה טובה בחייה הבוגרים. מהיכן הגיעו כוחות נפש אלו, מהיכן נבע המעיין ?
בת 17 היתה טובה למטפלת בתינוקות. מטפלת אולטימטיבית. לא רק שהכינה הכל לאם היולדת. לא רק שהדריכה אותה בימי התמהיל הגדול בין השמחה לפחד אלא הלכה ללמוד איך מטפלים בתינוקות קיבוציים. לשם כך צריך היה ללמוד בוטניקה וקורות תנועת הפועלים, פסיכולוגיית המעמקים ומחלות ילדות. בכתב פנינים רשמה את כל התורות והבינה את העיקר בחייה : בית נותנים. בית אינו דבר נתון. צריך לתת אותו. צריך לבשל בו, לגלות את מי שזקוק לו. להתעקש להפעיל חום לב ולדעת להפעיל את הפומפיה במטבח . להכין מיץ תפוזים עם צימוקים. בית אינו נתון כי מי כמו טובה ידע מה היא פרידה מהבית. לשם הקמתו צריך להיעזר בתכונות מהבית בו גדלת לרשת מהאבא את העקשנות. מהמשפחה את הסדר המשמעת והנימוס . מהסבא את יצר הלימוד.
בת 17 היתה טובה כשקיבלה על עצמה את התפקיד של מטפלת תינוקות. באותה שנה עצמה איבדה את הוריה. הם ששלחו אותה עם חברת הילדים ארצה לירושלים, לתלפיות לאותה חבורה שאורגנה על ידי עליית הנוער בשני בתים . אוכל לא כל כך היה. גם המדריכים היו אובדי עצות. אך החניכים התעקשו על חלקת אדמה ועל כמה תרנגולות, על עבודות נגרות למנהל עליית הנוער כדי שיוכלו להכשיר עצמם להתיישבות. הם באו מברלין ווינה מתנועות נוער שונות ובתים מגוונים. זו היתה התנגשות מועדת מראש. אך היו בתוכם אנשים מיוחדים. והם היו מסוגלים לשיר את באך ופרגוליזי, ( מי הכין אותם לקונצרט מופלא בירושלים ממיטב המוסיקה הקלאסית והם ילדים ? ) יחד הם התגבשו לחלום על עתיד משותף. כשנפל יורו אחיה של בינה שלנו החליט קיבוץ עין גב לקלוט אותם כחברת נוער א'. כך הגיעה טובה לעין גב.
אחד מחברת הנוער כתב בימים ההם
ואחי שם אכולי זוועה, מכורסמי ייאוש
על אובדן היחיד, על אובדן האומה
טובעים בדמים ואין תובעים ישועה
כי אמרו בכל העולם אין לנו מציל
אבדה התקווה, אין ממי להוחיל
ונשבע הצר לא להחיות כל נשמה.
בימים ההם היו הוריה של טובה במנוסה. הם ברחו מוינה הנאצית לבלגיה. אך הנאצים פלשו לבלגיה. הם נמלטו יחד עם כפר בלגי נאור שלם לדרום צרפת. הכפר קלט אותם בסבר פנים יפות. אך כשהגרמנים כבשו את צרפת הצפונית והמצב בבלגיה התייצב נערכה מסיבת פרידה חגיגית מהכפר וכל הלא יהודים שבו למולדתם. הוריה של טובה נשארו במקום עד שהחליטו כי גם בצרפת לא בטוח. הם היו נחושים ועקשנים. הם עברו לאלג'יר. הם ידעו דבר אחד : היעד היא פלשתינה. שם היתה טובה. שם היו הסבא ובני משפחה. כך החליטו לשוב לדרום צרפת שהיתה בשליטת האיטלקים לניס. שם פעלה מחתרת יהודית שהעבירה אנשים לספרד ומשם לארץ ישראל. אך שם נלכדו בידי הנאצים ונשלחו לדרנסי ולאושביץ. כשהיגיעה הידיעה על שליחתם לדרנסי חתמה טובה את הסיפור בלבה. רק בשנים האחרונות נפתח הסיפור שוב והחל מסע מטורף למצוא את פשר החידה של מסלול דרכם של הוריה אל האבדון.
טובה ידעה להעריך את העובדה שבנתה בית. כאן בארץ ישראל. בעין גב. לנכדיה סיכמה : 'גאה אני בדרך הקיבוצית ובתרומתי למדינה.'
זיאמקה קרא למשפחתו בשם תלמי כדי להבדיל עצמו מפלח אחר מעין חרוד זלמן ו. שגרם לבלבול בסידור העבודה. כפלח הוא ידע משהו על תלמים. כמשפחה טובה וזיאמקה הלכו בתלם. טובה האמינה כי ללכת בתלם זה לא לאבד את חירותך אלא למצות אותה בעשייה מכוונת לקראת אופק רחוק. היא לא הרגישה בכך הגבלה או קרבן. היא האמינה כי בשביל ללכת בתלם דרושה משמעת אישית קפדנית שלא תמיד היתה מובנת לסביבתה. הקרובים לה חשו עד כמה כישוריה בטיפול בתינוקות היו לאופי עמוק של אישיותה. צריך להסתכל מסביב ולהעניק ביטחון ואהבה בזמן ובמקום, במיוחד למי שביתו רחוק. כך אימצה לליבה ולביתה רבים שהושקו באהבת החינם שלה.
חמש שנים ליוותה טובה את זיאמקה בשעותיו הרעות. היא עשתה זאת בנחישות אוהבת ועוררה בנו תמיד תחושה של תמיהה והערכה עמוקה. לאט לאט הכריעה אותה זקנתה. היא נאלצה לבקש את עזרת קרוביה וסביבתה. אך היא עשתה זאת באצילות מופלגת. ואכן היא זכתה לאהבה של כל אלה שהיא נתנה להם בית. למיכל, למשפחת כרמי, לקלרה , לצילה, לרחלי, וכמובן לבניה נעמי ודורון. לבית הסיעודי על כל עובדיו ובמיוחד לפושפה שבאה מכה רחוק והיתה כה קרובה.
זכרונה הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור העין גבי. וגם בסיפורה של ארץ ישראל
מוקי צור
ברכת תודה מדורון ונעמי תלמי
לאחר לכתה של אימנו, טובה, ברצוננו להביע מספר מילות פרידה ותודה:
תודה לכל עובדי בית הזית על הטיפול באמא בעשרת החדשים האחרונים לחייה ועל שנתתם את התנאים המתאימים להחזקתה בבית עד יומה האחרון. תודה גם לדיירי בית הזית ובני משפחתם שאהבו את אמא שלנו ונתנו ליטוף או מילה חמה לה וגם לנו.
תודה לאילו שליוונו מרגע פטירתה של אמא במגע רך, בעצה טובה, בסידורים, בטלפונים, ובכל תמיכה אפשרית.
תודה לכל אילו שבאו איתנו ללוות את אמא בדרכה האחרונה ולכל אילו שביקרונו במשך השבעה וסיפרו והתחלקו איתנו בזיכרונות.
תודה לאילו שהכינו את מועדון החוף עם הפינה לזכרה של אמא ושבדקו ווידאו שלא יחסר לנו דבר.
תודה גם לאילו שבאו להתפלל איתנו בשבעה ואפשרו להגיד את הקדיש על אמא כאן לחוף הכנרת שהיא אהבה.
תודה על שנתתם לנו הרגשה של משפחה ובית, על שהושטתם לנו יד בבקשה להמשיך את הקשר ולא לנתק, ועל שעטפתם אותנו באהבה!
לכולכם, ראו זאת כתודה אישית מכל הלב,
נעמי ודורון
תגובות