דף לזכרו של יוסי צברי ז"ל
"כבר יבשו עינינו מדמעות ופינו כבר נותר אילם בלי קול.."
אתה מבין אבא שהלכת לעולמך בתקופה שאומה שלמה בוכה? ובעצם הלכת לעולמך מבלי שהיית מודע למה שקורה . אבא אבא שלי, אבא שלנו, יוסי צברי של כולנו. עכשיו הוספת עצב בתוך עצב.
איפה מתחילים בעצב בשמחה בהומור או בשטותניקיות שלך?
הפעם לא מארגני התחרות קבעו את המסלול, הפעם אתה הוא זה שקבעת מה יהיה אורכו, ובאיזו מהירות תרוץ אותו . הפעם אף אחד לא עמד עם סטופר ביד למדוד את הזמן.
רצת כמו שאלוף אמיתי יודע לרוץ אל קו הסיום.
רצת באצילות שלך ובאומץ רב.הגביע הוא שלך לצמיתות . היום אני עצובה עצובה מאד, וכבר מתגעגעת.
מעט הימים שראיתי אותך עצוב, כי עצב לא עשה לך טוב.
כשהייתי שואלת לשלומך היה לך משפט מנצח "הכל דבש". כמה דבורים פועלות עבדו בחלת הדבש שלך על מנת שתמיד יהיה בה דבש. התייתמת בגיל צעיר, ובכל זאת בחרת בשמחת החיים. הפכת כל מצב להומור ונשארת איש עניו, צנוע ומצחיק. אדם שמסתפק במועט. מכניס אורחים מציע תמיד קפה תימני. איש טוב לב.
מצפים מאדם בוגר שיתנהג כבוגר. אך אתה שימרת מבלי לדעת את הילד שבך. גיל לא היה משמעותי עבורך.
יש אינספור ילדים מעין גב שפשוט הצחקת אותם, והיום גם הם נושאים זכרונות. אהבת אותם והם אהבו אותך. אין אדם שהכיר אותך ושכח אותך .
תודה אבא אהוב שלי על שלימדת אותי מהי דבקות במטרה. אהבת האדם, חריצות ושמחת חיים.
מאמן הריצה שלך, האיש הדגול, אמנון גור ז"ל, שנפטר לפני מספר שבועות, והיה גם מאמן הריצה שלי, אמר לי "אל תסתכלי לאחור, לראות מי בעקבותיך, את תפסידי שנייה" וכזה היית אתה , תמיד עם הפנים קדימה.
בגן בלינה המשותפת, כל לילה שרת לי, כדי שארדם ולא אפחד כשאמא דגדגה לי את הבטן. היום אני שרה לך כדי שתנוח על משכבך בשלום במסע ההתאחדות שלך עם אמא. יש אינסוף סיפורים וזכרונות אך כאן אפרד אבא אהוב שלי. אוהבת אותך מאד.
נירה
אבא תמיד היה בתנועה מתמדת. לא עוצר, לא נח לרגע.
עבודת כפיים, חריצות, נאמנות מסירות, נתינה אין סופית, הם מילים נרדפות ליוסי צברי.
אבא אהב את האדמה שדרך ורץ עליה. היה מחובר לטבע בעבודה ובחייו הפרטיים. הריצה שהחלה בהיותו יחף רק העצימה את החיבור אל האדמה.
אהבתו לבית הפרטי שלו, לגינה ולקיבוץ היו העוגן שלו. מאז שהגיע לכאן סרב בכל תוקף לטוס לחו"ל, למעט ביקור בדרום אפריקה של הנכדה הבכורה. גם חופש בארץ כמעט לא בא בחשבון.
בעבודה לא עצר לרגע, גם הפסקות לא נחשבו בעיניו. רק בשנים האחרונות טרם יציאתו לפנסיה היה מוכן לקבל את העובדה שמותר לנוח מדי פעם. לאחר יום העבודה ומנוחת צוהרים קצרה יצא לרוץ בנוף המדהים שמקיף את הקיבוץ, הרים, מטעים, לאורך הים ומדי פעם לקיבוצים הסמוכים. יום יום אותו ריטוואל.
אבא הוא דמות מופת. איש פשוט צנוע ושקט שהביא איתו הומור מיוחד שמאפיין רק אותו. נדוש להגיד שוב ושוב איש מצחיק ואופטימי. ובכל זאת הוא רצה לפזר את כל הטוב הזה ולגעת בכולם. בכל האנשים ולא משנה מי הם. אלוף בכל רמ"ח איבריו. גאווה, ניחן בנתינה אינסופית, בריקודים, בצעדים תימנים שאלה היו רק חלק משפת הגוף והדיבור לכולם.
על מכאובים לא מדברים, עצבות ובכי לא בא בחשבון, זאת חולשה אין לה מקום.
תמיד גונן עלינו, זו הייתה משימת חייו, בעיקר לשמור עלינו כמה שיותר מאוחדים. משימה קשה למי שהתייתם בגיל צעיר מאד. אבא שרד אירועים קשים בילדותו ולמרות הכל קם על רגליו ורץ לעבר עתיד טוב יותר.
תודה אבא שאתה ואמא בחרתם לבנות את ביתכם בעין גב. המקום שאליו אני מחוברת כל חיי וכל כך אוהבת. בדיוק כמוך גם אני לא עזבתי מעולם. בתוך התקופה הקשה הזאת אנחנו נפרדים גם ממך.
אני רוצה להודות לכל האנשים שחיים בבית הזה שנקרא " קבוץ עין גב" על שמאז ומתמיד עטף ואהב ברגעים הטובים והפחות טובים. זאת גאווה אמיתית לחיות בתוך קהילה שנותנת ביחד מדי יום כוחות. אתה מרגיש מוערך, מוגן ושייך!
אנחנו רוצים מכאן לחבק ולחזק את משפחות החטופים הנעדרים והנרצחים. את החיילים והאזרחים, את היהודים בתפוצות ושנדע ימים טובים יותר ובמהרה.
אנחנו מודים לכם שהגעתם לחלוק אתנו כבוד אחרון לאבא/לסבא שלנו.
תודה לאלה שלא יכלו להגיע אבל מקיפים אותנו כל הזמן באהבתם ובתמיכתם.
סמדר
אבא אהוב ויקר שלי, אגדתי של כולנו. אתה תמיד הצטיירת לי כאלוף, ולא רק בתחרויות ריצה . בשבילי היית גם אלוף השטויות וההצחקות. תמיד היית הופך כל דבר לבדיחה. גם ברגעים רציניים ועצובים היית דואג לשים חיוך על פנינו ופניהם של אחרים. לא אשכח איך היית עושה עכבר משריר היד שלך הופך עפעפים, תולה אביזרים שונים על האזנים ובעיקר מכניס נייר לנחירים ולפה רק כדי להצחיק אותנו . לא אשכח את הכוסות והבקבוקים שהיית מעמיד על הראש . זה הפך לסמל שלך. אין עליך אבא ולא יהיה!
מאד אהבנו שרדפת אחרינו, אך לעיתים לכשנמאס לך מלרוץ אחרינו, היית שולח אותנו לראות אם אתה מסתתר מאחורי העץ. אנחנו כמובן כפתאיים היינו מבצעים את המשימה ורצים אליך בחזרה ואומרים לך: "אבא אתה לא נמצא מאחורי העץ".
אבא, בשבילי היית אלוף הריקודים. כל כך אהבת לרקוד (את כל סוגי הריקודים), לשמוח ולקפץ ללא הפסקה עד אור הבוקר. הבטריה שלך לעולם לא נגמרה .
אבא אלוף שלי, בשבילי פשוט היית אבא אלוף שתמיד היה שם בשבילנו . בשבילך משפחה זה היה Numbr one! אני לא אשכח איך היית לוקח אותנו לטיולי טבע בחורף, ואל הים בקיץ. לימדת אותנו לרכב על האפנים בחניה הישנה של המסעדה. כשעברנו ללינה משפחתית דאגת לספר לנו סיפורים לפני השינה ובלילות חורף קרים היית מוזג לנו תה חם לפני כל סיפור. ואז לפני שהיית אומר לנו לילה טוב, כיסית אותנו בשמיכת הפוך, שרת לנו "נומי נומי" והיית מחמם את גופנו מכף רגל ועד ראש ובחזרה בכדי שיהיה לנו חם לאורך כל הלילה. (אחרי הכל תנורי הספירלה שהיו בקיבוץ אז, לא חיממו ממש). אבאל'ה, אתה ואמא הראיתם לי דרך ארץ דרך דוגמת המודל שלכם. למדתי מכם את היופי של הכנסת אורחים לפתוח שולחן, ולקבל את האחר. אני זוכרת את הבית שלנו כתחנת רכבת, בעיקר בשבתות . אורח בא ואורח הולך . אפילו זרים ותיירים שלא הכרתם הזמנתם לקפה ועוגה . אירוח אושפיזין אחד ממצוות חג הסוכות היה תפור עליכם באופן טבעי . אבא אלוף שלי, אני זוכרת שתמיד היית בונה את הסוכה הכי יפה, והכי ייחודית בקיבוץ. כל כך אהבנו את הסוכה שבנית שנה אחר שנה. ואבא, וואו... כמה קוצים בתחת היו לך! לעולם לא יכולת לשבת לרגע. תמיד היית בתזוזה מתמדת ומקפץ כחרגול. כשהייתי באה לביקורים והיינו יוצאים להליכה במטעים הייתי צריכה לרוץ אחריך כדי להשלים פערים איתך. לצערנו גם אלופים דועכים והזמן עושה את שלו כחלק ממעגל החיים . אבל אצלך זה קרה כל כך מהר לאחר שחטפת את הקורונה הארורה הזאת לפני שלושה שבועות. אני מקוווה שסוף סוף תנוח לך - אבא.
לנצח תהיה אבא אלוף שלי ושל כולנו . אני כבר מתגעגעת אליך! שמור על אמא. אוהבת אותך עד השמים ובחזרה .
בתך הדס
אבא יוסי אהוב . אני יושב ומנסה לכתוב לא יודע מאיפה להתחיל . כל כך הרבה זכרונות וסיפורים שצפים ומציפים . לא יודע במה לבחור . זה כמו ילד קטן שנכנס לחנות ממתקים ומרוב הטוב הזה לא יודע במה לבחור. אז אבא שתדע לך שהיה לי טוב אתך בכל החיים. אפשר לכתוב ספר של אלף עמודים על כל הסיפורים החוויות וההישגים שצברת בחיים. קודם כל אתה איש מרתונים הנצחי גאווה למשפחה שלך וגם לעין גב . כולנו היינו מחכים לך שנה אחרי שנה בחצי של המרתון בעין גב וצועקים "צברי צברי" . כולם היו צועקים "צברי" כמו כוכב קולנוע שהערצנו. כל מי שנכנס הביתה ישר עיניו היו נפתחות לרווחה מכמות הגביעים שהשגת בנצחונותיך הרבים. הסוכה המהממת שהיית בונה היתה תמיד זוכה במקום הראשון עם כל הקישוטים והציורים. אני זוכר שאורן ואני היינו רבים מי יישן במיטה שבסוכה. זה היה כמו בית קטן חמים. כל מה שנגעת בו אבא היית עושה בשלמות ובמסירות וכמו הסוכה הפתוחה גם הבית שלך תמיד היה פתוח לכל עובר בכל טוב ובכל הלב. בכל שבת תמיד היה אצלנו אקשן טוב של משפחה וחברים ואהבה. הצחוקים והשטויות שלך זה היה עד הרגע האחרון. הריקודים והשירים בתימנית , הכוסות והבקבוק על הראש, הפרצופים המצחיקים והעינים המתהפכות , קליפת התפוז שהיתה הופכת לשינים מצחיקות. כל חרוז טבעת נייר או מי יודע היית הופך את זה לעיטור מצחיק על פניך הזוהרות. אתה צברי המצחיק כך נזכור אותך . האופטימיות והצניעות הנצחיתשלך ששבת את כולם בקסמיך הלוואי והיה לי חצי מזה . אפילו שהציעו לך לטוס לחו"ל נופש במלון ומזוודה עם מליון דולר תמיד אמרת שטוב לך בבית לשתות את הקפה שלך עם החוואיג' מול הכנרת יותר מזה לא צריך. הרקדן צברי אנרג'ייזר כמה תארים הדביקו לך. האהבה השלישית אחרי אמא והריצה . פעם היית רוקד ולא מפסיק עד שהדי.ג'יי היה מתעייף ומתחנן שתעצור . לא עצרת גם בגיל 80 . אפילו שהיינו אני ומרב מגיעים עם הילדים לסוף שבוע. אנחנו היינו נרדמים ב-12 והוא רק בשלוש בלילה היה מגיע אחרי איזה מסיבה טובה .
רק להגיד את השם "צברי" זה מקור לגאווה . אין אחד שלא הכיר אותך ולא ידע איפה צברי גר . רק אומרים צברי בשער השער נפתח. אבא יקר הלכת בשיבה טובה התגעגעת לציביה אהובתך וגם ברגעיך האחרונים נשארת עם החיוך והאופטימיות וככה נזכור אותך . לא יכולתי לבקש יותר ממה שאתה אבא- אחד ויחיד . תודה לך על החיים שנתת לי על החיים שחייתי לצדך. אוהב אותך תמיד אבא יקר ואהוב.
בועז
דברי פרידה מיוסי צברי
באוגוסט 1956 הגיע גרעין אמירים לעין גב והשתלב עד מהירה בעבודת מסיק הזיתים שהיתה אז בעיצומה.
אחרי שבועים שלושה במסיק פנו אליי מסידור העבודה ושאלו אם אסכים להשתלב בעבודת ההשקיהבבננות . זה נראה לי רעיון מצוין ומיד נתתי את הסכמתי . למחרת נפגשתי עם יוסי צברי , צעיר תימני זריז ונמרץ שהסביר לי את מהות העבודה. מרבית הבנננות בעין גב היו מושקות אז בהצפה , בערוגות צרות ולעיתים גם מפותלות . אבל בשטח המדרוני שלא התאים להצפה , באזורים הגבוהים של חלקות הסוסיתא , החירבה, והייעור שם היו משקים בהמטרה. על זקף גבוה מעל נוף הבננות היו מסודרים בקווי גובה ולאורך שורת הממטירים נשתלו הבננות. את ההשקיה בהמטרה ניתן היה להפעיל כאשר הסתיימה ההשקיה בהצפה. זאת אומרת לאחר שהפועלים המשקים שבו לביתם בשעה 15:00 . אז היו מופנים המים להשקיה בהמטרה.
היינו מפעילים מספר קווים , כפי שאיפשר לחץ המים מבית המוטורים , למשך כמה שעות , ואז מחליפים משמרת . סוגרים קווים ופותחים אחרים וככל שהתקדמנו במעלה המדרון מספר הקווים שניתן היה לפתוח בעת ובעונה אחת הצטמצם והלך. בשעה 12:00 בלילה כיבה האחראי את מנוע בבית המוטורים ויוסי ואנוכי הלכנו לביתו , שתינו כוס קפה ופרשנו לשינה. למחרת ב10:00 בבוקר נפגשנו מחדש , כדי להכין את הקווים להשקיה של המשמרת הבאה. לא אכנס כאן לכל הפרטים של הפעלת הממטרות והטיפול בהן , ורק אומר שבימים ההם צמחה בינינו ידידות שנמשכה שנים רבות , גם לאחר שעברתי לעבודה בצאן ואחר כך בחינוך ובתחומים אחרים. כל פגישה בינינו היתה מלווה בחיבוק ובזכרונות משותפים.
היה שלום חבר ונוח בשלום על משכבך.
יאיר ישראלי
קשה לי לדבר עליך בלשון עבר . פנים רבות ליוסי איש משפחה חם מחבק אהוב משוגע על משפחתו העניפה. אוהב ילדים ועם זה לרקוד ולעשות אתם צחוקים בדרכו שלו, את הצעדים התימניים עם בקבוק או כוס מים על ראשו. צברי ידע גם להצחיק בהומור המיוחד לו . מי שהכיר אותו הוא ידע גם אף לכעוס. אהב את החיים הטובים וידע לנצלם בימי צעירותו ואף בבגרותו איש ספורט בכל רמח אביריו וספוטאי מצטיין גאוות התנועה הקיבוצית וקיבוץ עין גב בפרט.
אני אתייחס יותר לפן הספורטיבי במספר אנקדוטות שהייתי עד ושותף להם . ליוויתי את יוסי במספר לא מועט של תחרויות במרוץ סיני בהקפת התבור ובמרוצי מרתון הכנרת הראשונים שהסתיימו בעין גב . צברי היה ספורטאי מצטיין כשרון מלידה אך הוא היה בוסר בנושא של אימון . לקראת תחרות, שיטות אימון , חימום , עבודה בחדרנ כושר . בזמנו ניסיתי כבוגר וינגייט צעיר בקורס מאמני אתלטיקה להקנות לו יסודות אלה . אודה על האמת לא לגמרי הצלחתי . אצלו היה לקום ולרוץ וזאת היתה אמונתו הספורטיבית. מה לעשות עם עובדות ותוצאות אי אפשר להתווכח . הישיגיו דיברו בעד עצמם. ההומור אפיין את יוסי גם בהכנה לקראת התחרויות . בדרך כלל ספורטאים נוהגים להכנס בתוכם להתנתק מהסביבה ומרכשים מסביב לא אצל צברי. ההומור הבדיחות והצחוקים שלפני התחרות הטעינו אותו והכניסו אותו למוטיבאצית יתר. צברי הצטיין גם בצניעותו . השיגיו הספורטיבים לא גרמו לו להתנשא ולהרגיש מעל. למרות שכל מי שעקב אחרי התוצאות שלו הבין שיש פה ספורטאי על. נמצאים אתנו פה חברים של יוסי מהעבר גבי ינאי חבר איגוד האתלטיקה ומרכז הפועל אשר היה שותף לארגון מרתונים. כמו כן נמצא יהודה צדוק אלוף ישרא שהתאמן עם יוסי ונעשה עם הזמן חבר של יוסי וכל המשפחה.
אינני יכול שלא להתייחס לחבר יקר ואהוב שהתחבר ליוסי . מאמן האתלטיקה אמנון גור אשר עזר ליוסי להתקדם בדרכו הספורטיבית כמאמן מקצועי בר סמכא וכן כמאמן מנטלי. לצערנו הרב אמנון נפטר בחודש שעבר ומחכה ליוסי שם למעלה להמשיך את מה שלא הספיקו לעשות כאן. יהי זכרם ברוך.
יוסי אתה תחסר לכולנו ולי באופן אישי.
יצחק קיצ'י גרניט
יוסי מעולם לא איבד את מרבד הקסמים. בעצם הימים הללו רווי המוות האכזרי גייס את מרבד הקסמים ונפרד מן העולם שבע ימים, בשקט של מי שיודע לרוץ לטווחים ארוכים. טילים הגיעו ממקום הולדתו בתימן למולדתו והוא נפרד מהעולם אוהב ומוקף אהבה.
אמו של יוסי נפטרה כשהיה תינוק. אביו כשהיה נער צעיר. בתימן היה נהוג שילדים יהודים יתומים שלא הקימו משפחות נחטפים על ידי מוסדות מוסלמיים כדי להעבירם על דתם. זו הסיבה לנישואי ילדים שהיו נהוגים בקהילה. במקרה של יוסי כדי להימלט מגורלו הוא נאלץ לברוח ברגל מכפר הולדתו. רעב מחוסר כל הוא ידע שליד עדן הוקם מחנה לעולים למדינת ישראל הצעירה במסגרת מבצע 'מרבד הקסמים'. הוא נדד מכפר לכפר מעיירה לעיירה חיפש פרוסת לחם ומחסה יומי. הלך במדבר חדשים. כנראה שבמסע הזה קלט חלומות וסיפורים, ספר כוכבים ודיבר עם הירח. למד מחירה של בדידות וכמה טובה שמחת היחד.
יוסי עלה באותו מסע מטורף של קהילת יהודי תימן לישראל. הוא הגיע למוסד לילדים יתומים בקרית ביאליק 'אהבה' שם התחנך עד שהתגייס לצבא בגבעתי. את התקופה האחרונה בצבא עבר בעין גב. הוא העולה מתימן יחד עם העולה מטורקיה סימנטוב. כאן עבד בבננות ופגש את אישו לוביש. אישו גילה את חריצותו ואת כשרונותיו. הם היו כה שונים איש מרעהו. אישו היה מכונס וצנוע יוסי שמח ורוקד אך הקשרים היו מיוחדים. הגילוי הביא לכך שאישו תבע לקבל את יוסי לחברות. הוא פגש את צביה חיילת באלומות והם בנו את ביתם.
יוסי בנה בית מלא גביעי ניצחון. הוא היה רץ לטווחים ארוכים. הוא רץ כל מקום בו רצו והיה לסלב כמנצח במירוץ הכי נחשב בארץ מירוץ התבור. אחר כך רץ במרתון. כל השנים שרץ זכה למחיאות כפים של חברי עין גב לדורותיהם.
יום אחד ראיתי אותו מדוכא. שאלתי אותו מה קרה וסיפר לי שהוזמן למירוץ בחו'ל אך לא יכול היה לסדר את הסידורים הפורמליים. הוא יודע לרוץ בשדות ולא בפרוזדורי המשרדים. הצעתי לו את עזרתי זה היה הרגע האחרון . לתדהמתי הצלחתי. הוא לקח את המסמכים ואמר לי אני רץ והחל לרוץ. ניסיתי לרוץ עמו אך כעבור כמה צעדים הבנתי- עם אלופים לא מתחרים ונשארתי לעמוד אי - שם והוא הגיע למירוץ בחו'ל...
יוסי הקים משפחה. ילדיו היו בלינה המשותפת. הילדים בבתי הילדים בהם שהו בשעות ההשכבה היו ממהרים לשלח את הוריהם הביתה כי ידעו שיוסי יספר להם סיפורים. מסעותיו במדבר העניקו לו חוש להרפתקאה ולדמיון. סיפוריו הגיעו ישירות מהאגדות על מרבדי הפלא.
יוסי היה פועל זריז ויעיל אך תמיד פזל אל הריקוד התימני. היה גאה בקצב שהביא עמו. בכל מסיבה סאלונית מערבית היה מגיח עם צעד תימני חכם שלא רק ידע לשאת בקבוקים על הראש בשיווי משקל אלא ידע להרעיד לבבות במקצב שתאם את פרפורי הלב של צופיו.
הגן הירוק שבנה מסביבו כל ימיו בתחילה עם צביה ואחר כך עם בני המשפחה התגבר על מדבר ימיו הראשונים והבטיח חיים של שמחה. האמין בשמחה.
אולי הלך מאתנו מתוך סירוב לקבל את אימת הימים האלה. ואנו נודה לבני משפחתו שמרחוק ומקרוב למטפלים ולאוהביו שעזרו לו לא לאבד את ניצוץ חייו .
מוקי צור
קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתו של יוסי צברי ז"ל האגדי ,גדול רציה של עין גב בכל הזמנים שהלך לעולמו הלילה בגיל 89. צברי נולד בצנעא בתימן עלה לארץ ב-1949 במבצע "על כנפי נשרים" .
בשנות ה-50 הגיע לעין גב כחייל משוחרר לעבוד בבננות . במהרה נקלט בעין גב והקים ביחד עם ציביה אשתו משפחה נפלאה. המשפחה הגרעינית הגדולה בתולדות עין גב ארבע בנות נירה ,דפנה, סמדר והדס ושני בני זקונים אורן ובועז. בנוסף לבננות עבד במכבסה ובנוי . מעבר לכך את צברי תמיד ליוותה שמחת חיים מדבקת שאף תורגמו לא פעם לצעד תימני או לריקודים אחרים.
אך כאמור את עיקר תהילתו השיג בספורט. יוסי צברי בשנות ה-60 שבר שיאים ולקח מדליות וגביעים בריצות ארוכות באליפות הארץ , במכביה, במרוץ סיני ובמרוץ התבור. אנחנו זוכרים עדין את הגאווה בקיבוץ כשצברי היה נכנס בסיום מרוצי מרתון הכנרת הראשונים בשערי המשק.
שלום אלוף!
אנו משתתפים בצערם של משפחת צברי היקרה.
תגובות