דף לזכרו של יוסי צדקוני ז"ל
הספד ליוסי שלי
יצאנו למסע ביחד לפני 56 שנים
מלא שינויים - כל 10 שנים מיבר.
ממקום למקום- מעבודה אחת לאחרת.
אתה משתנה כל הזמן-
על המצאות למינהל חלומות להגשמה
השמים הם לא הגבול הם רק ההתחלה.
זרמתי איתך נולדו בנותינו,
כל אחת מתנה פרטית בשבילך.
בשנים האחרונות הגיע הפתעת החיים,
הראש התחיל להתבלבל.
שינה את חיינו - היחד נשאר כל הזמן.
האהבה המשיכה בשלה בחסד ורחמים,
בהמון תקווה - אך המאבק שלך
היה לסיים בכבוד כמה שיותר מהר.
לא ויתרת ובחודש האחרון
ראיתי בעיינך את הסוף המתקרב.
כמו שתמיד ידעת לתכנן את החיים
לפי רצונך הפרטי גם את הסוף
יצרת לעצמך - נרגעת
חזרת לדבר ולהבהיר את הרצון
לחזור למקור ולעבור הלאה.
התקווה האהבה ממשיכות לפעום בי
לתת לי כוח להמשיך את המסע בארץ
בידיעה ברורה שאין מקריות בעולם
הכל שזור בהכל- האור ימשיך
להאיר את הדרך לי לבנותי ולכל משפחתי.
בהמון אהבה דעטפת אותנו.
אני יודעת שהחיים האנושיים
על פני האדמה אמנם ארעיים,
אך הנשמה היא נצחית וכך גם האהבה.
דבר אינו מסתיים הוא רק משנה צורה. אתה עשית זאת כל חייך
במסע יחד איתי-עוטף אותי נשען עלי
יוצר בשבילי יכולות
לברוא עולם שיכחל את שנינו יחד
להתראות מתי שהו
באור ואהבה….
יוכי
אורלי
אז ישבנו יחד ,ארבע הבנות וזה מה שיצא...
כשבאנו לעולם הפכנו אותך לאבא...עוד תינוקת ועוד תינוקת , ואתה אבא גאה,למרות ששוב זו בת...
שותף לגידול ולצמיחה של כל אחת מאיתנו ,בונה מגירה במקום מיטה ושידת החתלה , כל אחת מתחילה חיים בבית אחר,משופץ מעשה ידיך...
חוזר ממלחמה , אני בת חצי שנה ...ואז מלחמה אחרת,טל בת שנה ,צריכה זמן להתחבר מחדש. מחכה בסבלנות שנגדל קצת ואפשר יהיה לחזק קשר של שיחה ואהבה.
דקל
ילדה בקיבוץ עם אבא פעיל בתרבות ,בועדות,מדריך ,מורה, מרכז ענפים...
טיולי שבת משותפים ברגל,בנחלים יוצא לסיני עם הגברים,בונה כל השבוע וחוזר הביתה מרוצה ומלא..
כשהולך לאסיפה עם אמא אנחנו שומרות זו על זו , חוששות ומחכות בקוצר רוח שכבר תחזרו , בשבתות בבוקר , דייסת סולת עם חלה בחמאה ,הולכות להביא סיגריות טיים מארנון בחלוקה, ולקנות טיב טעם בקיוסק של גרי,
מתרגשת וגאה כל פעם כשאבא שותף בכל החגים -מפיק ,משחק, מנחה...
ודוב חוזר ממילואים ושוב בונה חדרים...
טל
"יום שישי , שבע ורבע בחדר האוכל, אחרי מקלחות בלי לאחר!" . "לא הולכים יחפים ,לא עם כפצ'חים, תאספי את השערות".
"למה החולצה גזורה? לא לטרוק את הדלת" .
"כמה פעמים צריך להגיד:
ציונים זה חשוב מאד. המורה שלך צודקת תמיד".
שששש....שמונה בערב יש חדשות .
"לא חם לך עם כל השערות?"
לראות את אבא רוקד פסדובלה עם אורלי,מעופפים בסיבובים,
לראות את אבא מדבר עם אנשים ,
להיות גאה עד השמים בכריזמה ,בבטחון ,בהומור והחן
להיות גאה באבא גיבור וחזק
שיודע בארוחות הערב מהבירה,אבל רק שלוק אחד
והנה אבא במדים,שוב חוזר ממילואים ,שוב בונה עוד חדרים.
יעלי
אישה מתבגרת וגדלה ומשנה את נקודת מבטה .
אתה מלווה אותנו בכל ההחלטות החשובות , מתאים את הבית ואת עצמך למשפחה המתרחבת,כבר לא חוזר ממילואים,אבל בהחלט בונה עוד חדרים.
צופה בנו מגדלות ילדים ומקבל ברכה בסופי שבוע את המולת הנכדים.
הופך את הסיפור על הגבעה להצגה ואנו אתך בתהליך הריפוי שאתה עובר.
החולצה עם הפנקס בכיס והעט רושמת תכנוניים , רעיונות מידות.
בלילות עושה לעצמך סיכומים ומתכנן איך להפוך את החלומות למציאות . אבא פרקטי שכזה.
מקים עם אמא את הנגריה וזה מקום שכולה יצירה וחיבור ואושר ולכל המשפחה...
אורלי
ובשנתים האחרונות הפסקת גם לבנות.
ליווינו אותך בהדרדרות הזיכרון ,בהתכנסות לתוך עצמך ןבבגידת הגוף,את הפרקטיות והמעשיות החליפו רגש גדול , ליטוף פנים שקבלנו ,חיבוק ונשיקה,ומבט מלא אהבה.
מודות לך על הבחירה בנו למסע החיים המשותף , משחררות אותך לדרכך, נוח על משכבך בשלום.
עם שחר עת עלתה חמה.
אל ביתי באה הגיעה בשורה.
יוסי אחיך האהוב איננו.
ואני? אוי לי אנא אני בא?
היית יקר ואהוב מכולם.
הייתי איתך בכל מקום שאפשר.
הייתי איתך בלב ובנפש אח יקר.
היית איתי בכל מצב בכל שעה
הייתי איתך בימים טובים ובעת צרה.
שותפות עמוקה ביננו לכל אשר קרה.
ידענו לתמוך איש באחיו תמיד.
לי היית אח אהוב ,חבר, רע,וידיד.
כאשר ירדת מהגבעה הנוראה.
אל ביתי הגעת למצוא קורטוב נחמה.
ידעת כי אהיה אתך בכל.
ידעת שאבין את עצמת השכול.
הנסיעה למחנות ההשמדה בפולין.
עבורי היתה מסע מטלטל אך מרנין.
כי אתה ואני ללא כל מחיצה
בעינים נדהמות חווים את אסון האומה.
הביקור בבית שאן לפני ימים שבעה.
היה לי נורא,מטיל פחדים ואימה
לפגוש אותך חסר אונים עמוס חרדה.
היה קשה משאול , כואב ללא תקנה.
אבל כאשר ברגע של בהירות
קראת בשמי בקול רם ברור וצלול.
חשתי כי זכיתי במתנה לאהבתי יש תגמול.
אתה הולך לבית עולם היום אך בליבי תשאר עד עיני אעצום.
עמוס
דבר ראשון שרואים אצל יוסי- אלה זוג עינים כחולות. עינים טובות, עינים צוחקות. אחר כך רואים אדם צנום, מלא מרץ וחיוניות.
ואז מכירים אותו יותר לעומק:
קיבוצניק בנשמה. נשמה של נער שובב מלא שמחת חיים, מלא אהבה , מלא תשוקה ויציריות אכפתיות וחוש הומור מיוחד.
איש של אנשים , רואה את האדם שאיתו ומולו. בעיקר רואה ילדים.
מקים יחד עם יוכי בכשרון רב , ביצירתיות , בשקדנות וחריצות ממלכת קסם לילדים "סבא יוסי" . כל כך מתאים השם , הכוונה והביצוע.
ספינת פירטים על שפת הכנרת. ויוסי עם זקנו הלבן מסתובב באותה ספינה כקפטן. מילה טובה פה , הדרכה בסבלנות אין קץ שם והאושר בעינים. בעינים של הילדים , בעינים של ההורים שלהם, בעינים של יוסי.
יוסי לא נח . מפתח את היזמות הזו ובמקביל עולה רעיון נוסף. המורשת חשובה לו. המורשת של המדינה , שיוסי זכה להיות חלק ממנה , בקרב המתולוגי בגבעת התחמושת , והמורשת של הבית שהוא בחר לו ולמשפחתו - בית קיבוץ עין גב.
את גבעת התחמושת יוסי סיפר בדרכו היצירתית , בכשרון רב, במופע יחיד שכתב הופיע וביים. הרצון לספר מה היה שם, נקודת ראות של חייל פשוט , שתוך כדי קרב נאלץ להגדיל ראש ולתפוס פיקוד. סיפור גבורה , אם כי בצנעה, שהתקיים ברקע של סיפורי גבורה אחרים באותו קרב הרואי.
מורשת עין גב , רעיונות רבים במוחו שלא ידע מנוח. שיפוץ המאפיה והפיכתה למוזיאון קטן העשוי בטוב טעם. תוך יראת קודש ממש בעומדו לספר את עברו המפואר של הקיבוץ. גינת השכונות , מגרש השעשועים הבנוי מעץ ואומגת השעשועים לילדים ומבוגרים. ועוד מבצעים שונים ומשונים. עוד רעין שלא יצא לפועל לעשות שימוש במחסים הישנים (הצינורות) לסיורבעקבות עברה של עין גב כישוב ספר . ועוד רעיונות רבים שכבר לא ייצאו לפועל.
כל שעשה היה תולדה של תשוקה , רצון , חשיבה , תכנון וביצוע בעשר אצבעות ( למעשה עשרים אצבעות אם סופרים את ידיה המוכשרות של יוכי. האשה שאיתו ולצדו תמיד).
אפשר עוד להפליג בסיפורים רבים על יוסי, אך ניתן לסכם זאת במשפט:
איש טוב לב, רחב לב, מוכשר בצורה יוצאת דופן ובעיקר בן אדם וחבר טוב.
תודה לך יוסי על שהזכרת לי כמה העולם יפה בזכות אנשים כמוך.
ולכם המשפחה (בה' הידיעה ) - אורלי, טל, יעל , דקל ובראש כולן יוכי - ליבי אתכן . מחבק, מחזק, ומפרגן על שזכיתן באבא, בן זוג ואדם נהדר כמו יוסי!
גור מלמד
את יוסי פגשתי במילואים לפני שהגעתי לקיבוץ, הוא סיפר לי על החיים פה ובסוף אמר "הדרך היחידה להבין את הקיבוץ היא לחיות בו".
יוסי קלט אותי חברתית ובעבודה.עבדנו יחד בלול, אני נשארתי והוא עבר לריכוז תרבות.
בשנים הבאות עשינו טקסי חג וערבי תרבות.
בטקסי יום העצמאות יוסי היה מכין שלטי אש מרשימים.
היתה ליוסי אהבה לעיסוק בעץ. פעם אמר לי שזה החומר שאהוב עליו.
יהי זכרו ברוך
יעקב מידן
אנו נפרדים היום מיוסי פרידה אחרונה.קדמו לה רבות כשכבר היה ולא היה אתנו.
יוסי נולד במעונות הפועלים ברמת גן. אביו היה 'כנר על הגג' מקומי, מתקן חשמל על גגותיה של ארץ ישראל. ממנו ירש יוסי את זיקתו לאור חשמל של מולדת ולבשורות מאירות אותן התעקש להעביר מאיש לרעהו.
כשלמד בתיכון לא למד. התמכר לבריחה לאולמות בית המשפט לראות בשופטים ובנאשמים בסנגורים ובקטגורים. הוא ברח מבית הספר לא מתוך אהבתו לחוק אלא מתוך משיכה לתיאטרון החיים. בתקופה זו גם התמכר לתנועת הנוער והזיותיה כך הגיע לרעיון הקיבוץ. כך גם הגיע עם הגרעין שלו לקיבוץ יזרעאל.
בימים ההם היתה נהוגה צעדת ארבעת הימים. זו היתה חגיגה, תחרות . עלייה לרגל. ליוסי זה היה אירוע גורלי. עליית רגל לאהבה. בצעדה הוא פגש את יוכי שהגיעה מעמק הירדן.
הוא הגיע לקיבוץ יזרעאל שם מתגוררת אחותה של יוכי זימרה. התברר כי שם בנה מקפצה לחיים מחוץ לקיבוץ בנווה הדר. התקווה היתה שהחיים במקום יביאו עמם מטמון זהב שיאפשר להגשים חלומות גנוזים.
אופייני ליוסי : באותם ימים קיבל ידיעה על פירוק של צריף בדגניה א. הוא קיבל מהקבוצה רשות לקבל את כל המסמרים של הצריף המתפרק. את הקר ים גייס ממקום אחר ובעזרת המסמרים הממוחזרים בנה צריף תפארת לקנאת השכנים בנווה הדר . תמיד אמר: כל לילה אני חולם על הפרוייקט של הבוקר הבא.
גאוות הצריף שהיה לבית לא עמדה בפני תשוקתו לחיי קיבוץ. באותו זמן חיפשה עין גב נקלטים שיוכלו להשתלב בהנהגת הקיבוץ . כך הגיעו למשפחת צידקוני.
יוסי השתלב מיד.איש עבודה מיוחד : טיפל באפרוחים בלול ובגרעינים של תנועת הנוער שהגיעו לעין גב. כשיצא ללימודים הקפיד לשכוח את שלמד ביחסים בינלאומיים ולזכור את שלמד באמנות הקולנוע. הוא היה איש סרטים, מורה לקולנוע ערך מופעים בקיבוץ וסייע בהקמת כפר הנופש. עסק במלאכה ובתכנון.
תמיד הולך במסלול אישי מאד אך רגיש לקהל, לציבור.
יוסי הששתתף כלוחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. היה חייל למופת. כלוחם בגבעת התחמושת כתב והציג מחזה מחיי הלוחמים. ההמחזה החזירה אותו לימים ההם. בכל הצגה הוא שב לחיות את המאורעות שהיו . לימים התברר שזו לא היתה רק הצגה אלא פוסט טראומה שקיבלה ביטוי אמנותי.
כל כישרונותיו של יוסי באו לידי ביטוי בהתמכרותו למעשים של בנין. נגרות מופלאה עם קצת זיכרונות של חשמל, והכל מרוכז מסביב למשחק הילדים ולזיכרון. השילוב של יוכי ויוסי בנה קהילה משחקת וזוכרת, אוהבת אמנות, מטפחת טקס ותיאטרון. סבא יוסי ככל סבא אהב לשחק, לספר, לבנות לנכדיו בית ומגן של עלילות. דמותו נחקקה בזיכרונם של כל הילדים שגדלו במקום.
יוכי, הבנות , בני זוגן , נכדיהם של יוסי ויוכי עטפו אותו באהבה גדולה בשנים בהן חי בעולמו האחר.
הוא שמח על בתו הצעירה שחזרה לקיבוץ והחליטה לבנות בו את ביתה. יוסי הבטיח לפנק את הילדה - נכדתו . אך הגורל רצה אחרת - היא היתה זו שהקרינה אור לחייו.
משפחת צידקוני היקרה. אני בטוח שיחד עם עצב הזיכרון של השעות האפלות תעלה תמיד לנגד עיניכם שמחת החיים בה האמין יוסי ואותה שידר.
אני נזכר בקטע מסרט שצולם לאחד מחגי הקיבוץ. בסרט נראה יוסי מהלך בשדרת הפיקוסים עם אחת מבנותיו לכנרת. רואים אותם צועדים במדרכה שנקראה אז המדרכה האדומה לעבר נוף אידילי - לעבר הכנרת. התמונה הזו של חיים המכוונים לאופק הפלאי אנו נפרדים .
מוקי צור
קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתו של יוסי צדקוני . יוסי נקלט בעין גב בסוף שנות ה-70 עם יוכי ושלוש הבנות הבכורות ויחד עם דקל שנולדה בעין גב הקיבוץ זכה במשפחה נהדרת . בשנים האחרונות שמצבו הדרדר העניקו לו יוכי הבנות, המשפחה והחברים טיפול מסור .
יוסי היה פעיל בחיי הקהילה בעין גב הוביל את הקיבוץ בתחומי קליטה , הדרכת גרעינים וכרכז ועדת תכנון כמו כן עבד בלול ובתיירות.במשך שנים היה מורה במגמת קולנוע בבית ספר התיכון "בית ירח" ושפרש לפנסיה הקים עם יוכי את "הנגריה של סבא יוסי" שבה נתן ביטוי לידיו הטובות ובמהרה הפכה למותג ואטרקציה בעין גב.
יוסי היה מסור מאד לספר את סיפורה של עין גב ורתם את כשרונותיו למשימה. במשחק לחגים וחגי המשק ובסרטונים שביים . בידיו הטובות הקים עם יוכי לכבוד חג ה-50 במאפיה הישנה את "בית הראשונים" של הקיבוץ וחזר לשפץ אותו בשנת ה-80 למשק, את גינת השכונות ושחזור בית הדאר...
בסוף שנות ה-90 סגר מעגל אישי שיצא עם הצגת היחיד המרגשת "על הגבעה בלילה ההוא" . הצגה שאוצרת את הסיפור האישי שלו מהקרב בגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים 1967.
אנו משתתפים בצערם של יוכי ,בנותיו אורלי, טל ,יעל ודקל נכדיו ושל המשפחה כולה.
תגובות