לדליה נאוה גל וכל המשפחה עצוב לי .
את חנה הכרתי בהיותי תלמידה חדשהבבית ירח. כשאמא שלי גאולה עבדה בחדר האוכל, חנה הגיעה ליום אחד לעבוד כנציגה מעין גב, אך נשארה לעבוד קבוע בבית ירח יחד עם אמא שלי - שתיהן שוחחו ביניהן בצרפתית שפת האם של חנה ושפת בית ספר אליאנס אצל אמא שלי, הן פטפטו תמיד בצרפתית ושמחו שאף אחד לא מבין על מה הן צוחקות. כשהגעתי לעין גב, חנה אספה אותי לצרור הקטן של החברות שלה. הקשרים איתה היו על המדרכות היינו עומדות ומשוחחות עד שהיתה אומרת מספיק את לא ממהרת ? לא מיהרתי . כשלא היה לי זמן מראש היתי אומרת לה היום רק שלום , תמיד היא שמחה לספר לי סיפורים על אמא שלי שלקחה אותה איתה לביתינו לחוג ריקמה אומנותית , עזרה לה ותמכה בה תמיד הצדיקה את חנה בכל מעשיה . כשאמא הייתה באה אלינו ביום שישי כל שבוע , היתה הולכת לעיתים קרובות אל חנה להגיד שלום ולבדוק מה שלומה . חנה הכניסה אותה אליה והיתה אומרת לי את יכולה לחזור לבנות שלך וכך היה. אחרי שאמי נפתרה תמיד כשנפגשנו היתה אומרת לי , את יודעת היא חסרה גם לי.
כשחנה עברה לאור בעמק נסעתי לבקר אותה כמה פעמים ביליתי איתה שעתיים . בפעם הראשונה כשנפרדנו אמרה לי חשבתי שאת אמא שלך, פתאום הבנתי שזו בכלל את אבל תבואי עוד פעם ? כמובן עניתי שמחתי הייתי מגיעה אליה אחרי ארוחת בוקר, הייתה לוקחת אותי לחדרה, מספרת לי על מה שהם עושים בביקרתיות קלה אך מסיימת בזה שטוב לה ודואגים לה. שמחה מאוד כשהגיעו חברות מעין גב - כשהתחילה הקורונה השתנו התנאים ופסקתי לבקר- אבל תמיד הרגשתי שיש לי קשר אל חנה וילדיה . האמונה שלי היא שהחיים האנושיים על פני האדמה אמנם ארעיים , אך הנשמה היא נצחית וכך גם האהבה. דבר אינו מסתיים הוא רק משנה צורה. יהי זכרה שמור אצלי תמיד.
יוכי צדקוני
את חנה הכרתי בפעם הראשונה שהייתי תלמידה בבית ירח, חנה עבדה בחדר האוכל של בית הספר, כן פעם אכלנו בבית הספר. חנה הסתובבה בין השולחנות ודאגה שכולם יאכלו ומי שלא - שאלה אותו מה קרה ולמה הוא לא אוכל. עשינו גם תורנות בחדר האוכל וחנה שמרה עלינו שנעשה מה שצריך אבל שלא יהיה לנו קשה מדי.
אחרי שנים שהגעתי לעין גב שובצתי לעבוד בגן רקפת, כשהייתה עדיין לינה משותפת . ובגן היה גל , כל בוקר היא הגיעה להגיד שלום ונשיקה לגל ותמיד שאלה איך הוא ישן ומה אמרה שומרת הלילה. רק שגם אני הייתי אמא הבנתי את הדאגה של חנה וההורים האחרים שהגיעו לראות את ילדיהם.
כשהייתי אקונומית חנה באה אלי ושאלה אותי אם אני יכולה לסדר לה עבודה ואני צרפתי אותה לצוות האקונומיה שדאג להכין את עגלות האוכל להגשה בחדר האוכל.
כן פעם כל החברים אכלו 3 ארוחות בחד"א.
חנה דאגה לירקות ולכל התוספות שהיו , ובבוקר כשהייתה מגיעה מיד בדקה שכל מה שהכינה על העגלות נגמר והספיק לכולם.
הייתה תקופה שאמי ז"ל הייתה חולה באפיקים ואמא שלה בירושלים וכל פעם שנפגשנו שאלה אותי לשלומה של אימי ואמרה לי בעצב שהיא לא יכולה לסוע כל יום לבקר ולטפל באמא שלה.
הייתה תקופה שחנה טיפלה בחברה שהייתה חולה בביתה (כן פעם לא היו מטפלות מחו"ל) חנה טיפלה בה בנאמנות ובמסירות רבה , לחברה הייתה משפחה באפיקים ופעם שנפגשתי איתם הם הודו ושיבחו את חנה על הטיפול המסור.
חנה ידעה להעריך מי שדאג לה אני זוכרת שבחגים באה לברך אותנו , בחנוכה עם סופגניות טעימות מעשה ידיה ובשבועות עוגת גבינה טעימה. שנולדו הנכדים ברכה אותנו והוסיפה מתנה קטנה לילדים.
שחנה חלתה ונאלצה לעבור לבית הסעודי היה לה מאד קשה הריחוק מעין גב כל פעם שבקרנו אותה שאלה על עין גב והתעניינה מה קורה בקיבוץ. המעבר היה לה קשה. אבל בסוף נראה לי שהיה לה טוב בבית האבות שטיפלו בה
לדליה נאוה וגל. 8.1.2023
כשאנחנו נפרדים מאנשים יקרים לנו אנחנו נפרדים מהם רק פיסית אך לא נפרדים מזיכרונות ומחשבות.
דליה ואני גדלנו יחד בקבוצת רקפת, וחנה תמיד הייתה בזיכרוני ובמחשבותיי .אני זוכרת כילדים היינו נוהגים להתארח בבתים אחד אצל השני ומשפחת אוחיון .גרה בשכון עולים (שכבר לא קיים היום) ואצלם זכיתי לטעום בפעם הראשונה אבוקדו עם מלח על הלחם.
מאוד אהבתי כילדה את המראה של חנה תמיד מטופחת ומסודרת, לימיםנפגשנו בעבודה במטבח כשאני אקונומית וחנה עוזרת בהכנות לארוחותהחברים, והיא לימדה אותי את סודות סלטי המטבח המרוקאי.
אהבתי לראות איך תמיד כל דבר שהכינה היה מאורגן ומסודר, אני זוכרת אותה מכינה את הירקות המיוחדים לארוחת הערב: איך כל בצל ירוק מקבל את הליטוף שלו ואת המקום שלו בתוך המסננת, את הצנונית הקטנה שבסבלנות רבה נשטפת ומתנקה.
וסלט הגזר ששוב, מתקלף בליטוף ונחתך עיגול ועוד עיגול בסדר מופתי ומקבל את הטעם המיוחד שלו.
אני זוכרת את הכנת הפחזניות של חנה שאותם אף פעם לא הצלחתי לשחזר.
לימים שתינו סיימנו את העבודה המשותפת במטבח אך דרכנו נפגשו לאורך כל השנים, עם חזרתי לענף המזון וההכנות לקראת פסח כשחנה הייתה באה לקחת את חבילת המצות המיוחדת שרק היא ידעה את סודה ובוחרת אותה בקפדנות, ואת שאר המצרכים בהם היא הצטיידה.
המשכנו לשמור על הקשר כל פעם שנפגשנו וחנה תמיד שאלה מה שלום נעמה? שהייתה כבת בית אצל גל ונגה בניו יורק וגם כשהיא כבר חזרה לארץ
והקימה את משפחתה.
כמו כן נוצרו יחסים מאוד מיוחדים בין חנה ליוסי שבטחה בו והאמינה בו ושהיה לה אוזן קשבת.
לימים בקרתי אותה עם יוסי במרכז הסעודי במזרע, וקבלת הפנים שלה הייתה מאוד חמה ושמחה.
חנה תישאר תמיד בליבי כזיכרון מיוחד.
מחבקת אותכם את דליה מרחוק, נאוה וגל.
שולה אצלן
אנו נפרדים היום מחנה אוחיון שנגאלה מייסוריה. לפני זמן רב נעקרה מטעמי בריאות מהנוף אותו כה אהבה אך היא תישאר חלק מנוף האדם של הקיבוץ.
אחד עשר ילדים היו בביתה של חנה ברבט שבמרוקו. שבט קטן בדירה קטנטונת. ששה ילדים של סבתה נפטרו. בימים הם קשה היה לקבל עזרה רפואית. מכאן אולי ניתן להסביר עד כמה גדולה היתה חרדתה של חנה לבריאות ולניקיון. האימא הקפידה לקחת את חנה הילדה לחוף הים ברבט להטביל את הבת הצעירה בים המלוח כדי להפטר מהחררה שתקפה אותה. שם גילתה הבת את מסירותה של האימא לכל ילד וילד שלה. לימים כשחלתה האימא חנה טיפלה בה 'כמו מלכה' חמש שנים .
האבא של חנה היה יהודי מסורתי שהגיע מאלג'יר, מהרי האטלס. הוא הקפיד על הליכה לבית הכנסת כשהוא מגיע לשם תמיד לבוש חליפה מערבית מהודרת.
יום אחד , בימי מלחמת העולם השנייה, הופיע לבית הכנסת יהודי שנראה היה אחרת. יהודי אשכנזי. הוא היה פליט שברח מפולין למרוקו בימי שואה. הרב ביקש שמישהו בקהילה ייקח אותו תחת חסותו. אבא של חנה הביא אותו לביתם הצפוף שם חי חמישה חודשים. כשעזב הודה והקפיד לשלוח למשפחה קמח וסוכר. הימים היו ימי מצוקה ורעב.
ב1948 שלחה האמא את חנה ארצה במסגרת עליית הנוער. היא הגיעה לחברת הנוער בדגניה א'. כשהיגיעו ההורים של הנערים ארצה הם לקחו את הנערים מחברת הנוער לביתם. חנה נשארה לבד בדגניה. כשהתגייסה לצבא גילו את כישרונותיה ועמדו לשלוח אותה לקורס למדריכי ספורט. אך הקורס לא נפתח והיא הגיעה לתקופת הביניים לעין גב למרות שלא רצתה ללכת לקיבוץ . כאן נפגשה לראשונה עם חבורת העולים 'הסולל' . הימים היו ימי הפילוג והיא נשלחה למסגרת צבאית לאשדות יעקב שם הזדהתה עם בן גוריון- וחתמה לטובת מפא'י. מאיר בא פעם אחר פעם לאשדות והעניין הסתיים בחתונה צנועה בסוכה של גרשון שהיתה אבן הפינה של המסעדה. השתתפו בחתונה בעיקר בני הגרעין הצפון אפריקאי.
חנה עבדה שנים במטבח. . את התפריטים אמנם היא לא קבעה : אלו הגיעו מאוסטריה, הונגריה, גרמניה ופורשו בפירושים של מצוקה ישראלית בתקופת הצנע. אך חנה הטביעה בתפריט את חותמה. ניקיון וסדר מופתי הבצל שעבר תחת ידה לא ידע ניקיון שכזה בשום מטבח . הניסיונות להוציא אותה לטיפול בילדים לא צלחו. היא היתה נאמנה למקצועה. גאה בו.
לחברי קבוצת העולים ממרוקו בישלה מטעמים מחוץ לחדר האוכל . היא הפכה את שמאיר דג וצד למטעמי געגוע. געגועי מולדת . מתובלים הם שבו לביתם הרחוק. הבית בקיבוץ היה להם לבית שלא מאבד את שורשיו.
קשה היתה דרכה של חנה ונאמנה. נטועה עמוק בשורשיה החתוכים. לוחמת ובעיקר אוהבת את ילדיה וצאצאיה. גם שהתפזרו לקצות עולם דאגה להם והם דאגו לה. אם אוהבת שקיבלה חזרה מנות גדולות של אהבה.
אבא של חנה היה זגג. איש מקצוע שהכניס מראות למסגרות של זהב. לחייה של חנה לא היו מסגרות של זהב. אך במראת חייה היתה יכולה להתגאות.
בשעת פרידה זו נבקש להודות לכל הצוותים הרפואיים והסיעודיים שטיפלו בה כאן ובבית הקשיש בו שהתה בזמן האחרון. נחבק את בני משפחתה שסעדו אותה מכל קצות תבל. מוקי צור
קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתה של חנה אוחיון ז"ל חברת הקיבוץ שהלכה לעולמה אתמול בגיל 90. חנה נולדה ברבט מרוקו . במחנה 80 פגשה את מאיר והצטרפה לחברים של גרעין "הסולל" בקיבוץ.בתחילת שנות ה-50 התחתנו מאיר וחנה בעין גב והקימו משפחה נפלאה . חנה עבדה בקיבוץ במטבח , בחדר האוכל של בית ירח... עיקר גאוותה היתה משפחתה בניה ונכדיה שלא הפסיקה לספר בשבחם. בשנים האחרונות זכתה לטיפול מסור בבית האבות "אור העמק" בקיבוץ מזרע ולביקורים מבני המשפחה .
אנו משתתפים בצערם של בניה דליה,נאווה וגל נכדיה ושל המשפחה היקרה כולה. הלוויתה התקיימה היום יום ראשון ה8.1 בשעה 15:00 בבית העלמין בעין גב .
תגובות