צביקה היה איש טוב וישר. חבר.
איש עצמאי. סקרן ופעיל. חבר קיבוץ נאמן.
שלט בחייו וידע לנהל אותם לטובה ובחוכמה. טביעת דבריו ומעשיו מצויה בתולדות עין גב לאורך השנים וניכרת מכל מיני זוויות הסתכלות, בדפי סיכום ישיבות ושיחות אישיות, בתכניות של ערבי תרבות וחגים, בפרוטוקולים של אסיפות בקיבוץ, בתיירות ובמפעל. הכוונות הטובות שלו, הרעיונות, החריצות והלב הנקי מתועדים שם ברור לאורך השנים. את מעשיו הוא עשה בלב שלם ובהתלהבות. לא מתוך כורח. אפשר היה להטיל עליו משימות בלב שקט. אדם כמוהו בשנותיו הטובות מאיר את סביבתו באור עז. והוא היה כזה. מפיץ אור.
איש לא יודע מה צופן לו גורלו איך ומתי תילקח ממנו השליטה בחייו. איש לא יכול לבחור ואם היתה לו חירות הבחירה , צביקה היה בוחר אחרת. היה מדלג על כמה שלבים. אבל גם כשהלכה וניטלה ממנו השליטה הוא עדיין היה מאיר את סביבתו - בחיוכו, ברוחו הטובה ומתוך כבוד לזולת. תמיד היה מנומס.
לא תמיד אנחנו זוכרים מה אמרו ומה עשו שותפינו לחיים בקיבוץ. אבל הם כאן איתנו.
כל פעם כשאני עוברת בטיילת ליד פסל התפוז אני חושבת על צביקה כי יש ליד הפסל שלט עץ קטן. כתוב עליו "גן יעקב". לזכר יעקב שטיינברגר. צביקה בחר את השם, עיצב והציב שם את השלט הצנוע הזה שלא נסדק ולא נחרך בשמש.
כזה צביקה היה. לא שוכח את קודמיו ואת מעשיהם גם כשכבר לא היו.
והוא משאיר לנו נגיעות של אור גם כשהוא איננו.
תיקי נווה
המוות הגיע וגאל את אבא מחיים ללא תכלית.
הסתיימה תקופה ארוכה של 11 שנים של דעיכה מנטלית ופיזית שגבתה מאבא ואמא מחיר כבד.
אבא היה איש של עבודה, לקיחת אחריות, מוסיקה וטיולים.
אבא מילא מגוון תפקידים: חקלאות, כפר הנופש, שליחות במכסיקו, תעשיה, הקמת בית גבריאל ומכללת עמק הירדן.
כשצריך היה, אבא גם נלחם, הוא לקח חלק במלחמת ששת הימים, ההתשה, יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפדה הראשונה.
בכולן לקח חלק פעיל, בחזית – תרם את חלקו.
אחד הזכרונות הראשונים שיש לי כילד הוא פרוץ מלחמת יום כיפור, יום שבת אחר הצהרים, רמת הגולן כבר בערה, לאבא היה ברור שצו הגיוס מתקרב. הוא לקח אותי כעוזר להעברת ממטרות על מנת להספיק להשקות לפני היציאה למלחמה, זו היתה האחריות שלו, מלחמה או לא מלחמה.
אבא הנחיל לנו את האהבה לטיולים, בעיקר בתקופת השליחות במקסיקו אבל גם ברמת הגולן וסיני.
במכסיקו טיילנו כמעט כל סוף שבוע, נסיעות ארוכות למקומות שהוא קרא עליהם בעיתון מקומי שהוא היה מנוי עליו, רוב המכסיקאים לא הכירו מקומות אלו.
זכור לי הטיול לעמק הפרפרים על מנת לראות את נדידת הפרפרים ממכסיקו לקנדה, נסיעה ארוכה של כמה שעות לכל כיון. נסיון ראשון נכשל, לא מצאנו את המקום. אבא לא ויתר, בשבוע שלאחר מכן נסענו שוב, בעזרת מדריך מקומי שהפעם הסכמנו לקחת הגענו אל העמק על מנת לחזות במיליוני פרפרים העושים את דרכם לקנדה.
אבא היה איש אופטימי, עם שמחת חיים וקשר חם לנכדים, ככה נזכור אותו.
צביקה נולד בימי הדרמה הגדולה של מלחמת העולם השנייה במקום שהיה למקום דרמה מיוחד :קיבוץ רמת רחל. אחרי מלחמת העצמאות היתה רמת רחל למקום עצוב בו התרחש אחד הפילוגים הראשונים בתנועה הקיבוצית . המגינים שעמדו בקרבות קשים יחד לא היו יכולים לחיות האחד עם השני. ההורים של צביקה לא יכלו לחיות את הימים המרים של הפילוג ועברו העירה לחולון.
למרות העצב והדרמה של ימי ילדותו צביקה אמר פעם על עצמו שהוא לא איש מפלגת לא כל יום פורים אלא של מפלגת פורים פעמיים בשבוע. מאמין גדול בשיר ובעשיית שמח. בכל ערבי השירה בקיבוץ היה קולו הצלול עוטף את כולם. גם כששר שירים נוגים השמחה פרצה. לא במקרה הלך ללמוד תיאטרון. כשחזר לקיבוץ לא רק ביים מופעים . לא רק הצליח להושיב קיבוץ שלם ערב יום העצמאות על יד המשטרה ואפילו העלה את הקיבוץ כולו למורדות סוסיתא למיצג אור קולי על המערכה על עין גב . לא רק הרים מפעלים גדולים אלא גם הצליח להפוך ילדי בר מצוה לכוכבי זמר והצגה. לחברי קיבוץ פעורי פה הוא הרצה על תיאטרון מודרני ואולי בזכות ידיעתו העמוקה בתיאטרון האבסורד ידע לנהל את העבודה בקיבוץ.
ידי הזהב שהכשיר בבית הספר החקלאי הכפר הירוק עבדו במספוא, ובתעשייה וגם בתיירות ('אני הפכתי את החניון לכפר נופש' אמר בגאווה מה שלא עשה לגבי אף תפקיד או עבודה בה עבד) הוא היה שליח לתנועה במקסיקו, מזכיר הקיבוץ, תקופה זאת של מזכירות זכורה לי במיוחד כי כיהן כשאמי אשתי ז'ל כיהנה בתפקיד יחד עמו. בבית שמעתי הדים לפרשות הדרכים, למצוקות שתמיד הסתיימו באמירות כנות אך חמות ומאירות פנים .
כמזכיר הוא הניע את התכנית להקמת גן זיכרון וחוף הרחצה לקיבוץ עליהם אנו מדברים כה הרבה בימי הקיץ הלוהטים של השנה .
בתוקף הכשרתו ופעילותו נקרא לדגל המכללה והקים במקום מרכז לתקשורת. גם מונה כמנהל האמנותי של בית גבריאל.
נורית השקטה והרצה למרחקים ארוכים וצביקה הרץ ריצות קצרות עם שיאים אינם רק משפחה אלא גם זוג מיוחד במינו. יחד גמאו נופי עולם . צביקה המשיך בסיוריו העקשניים בנופיו של הקיבוץ.
בכל עיסוקיו הרבים נשאר יפה הבלורית והנועם.
ההמראה שלו אל סוף הרוח והגוף היתה איטית ועצובה. החזיר ציוד לאט וכואב לו ולסביבתו האוהבת .נורית והמשפחה ליוו אותו במסירות אין קץ ושמרו על כבודו. ארבעת ילדיו יפתח, עידו , שמרית ,יותם ונכדיו היו לו למשענת והוא המשיך להיות להם מקור השראה.
אין בכוחה של קללת המראתו להשכיח את עשייתו הברוכה.
צביקה עזב אותנו ביום כניסת ילדים לכיתה א' עם תרמילים חדשים המוכנים לקלוט את התרבות שכה אהב ושטבע בה את עקבותיו.
זכרו עמנו.
מוקי צור.
נורית היקרה. ומשפחת רייס היקרים,
קיבלנו את הידיעה המרה על פטירתו של צביקה בעודנו מטיילים בפסגות נורבגיה.
צביקה ואני חיינו יחד מגיל 14.אני זוכר את הימים הראשונים של נו בכפר הירוק עת חיפשתי בוגרי תנועות נוער ופגשתי את צביקה בוגר קן חולון את שיחת ההורים הראשונה בה נפגשו הורינו אשר הכירו אחד את השני עוד מימי רמת רחל שם נולד צביקה .הוא תמיד עמד. במרכז, למרות שהיה נמוך (כמוני) הצליח לתפוס מקום בנבחרת הכדורסל של הכפר כרכז. גם בכדורגל התברג לנבחרת הכפר. אך יותר מכל התבלט על הבמה שם שר. לצידם של פולי חנן גולדבלט בהמשך כיכב במקומם. צביקה היה גם תלמיד מצטיין לאהוב המורים להיות חביב המורות.
בהמשך הדרך הצטרפנו לגרעין דקל והלכנו ביחד לנחל. בנחל עוז היה חביב הבנות בגדוד 50 שירת במחלקת החבלה. בשנים הראשונות בעין גב עבדנו יחד, צביקה במספוא ואני ברפת. בהמשך יצא ללמוד באוניברסיטת תל-אביב בלימודי במה ותיאטרון. בכל השנים פעל רבות בחיי התרבות של עין גב. מי לא זוכר את. מסיבות וטקסי יום העצמאות בהם העביר את כל החברים לסוסיתא ולגבעות. הסובבות את עין גב.גם בתחום החברתי פעל ואף שימש כמזכיר, היה מנהל קהילה. עוד רבים מעלליו של צביקה אשר בכפר כונה "צ'יטה".
צביקה כבר חסר לנו מספר שנים. גם בעת מחלתו שמחנו להפגש במסלולי ההליכה היומית.
יהיה זכרו ברוך
חברו של צביקה
קפוצ'ו יעקב אור
עצוב לי מאד !
יש לי הרבה זיכרונות יפים מצביקה רייס מעבודה משותפת ועוד.
רק אני יכול לספר לך כאשר גרעין דקל הגיעו לעין גב אנחנו היינו בכיתה י"א ומפסח לא למדנו ורק עבדנו במשק יצא מצב שבאותה תקופה נשארתי אחראי
על המספוא ואז הגיעו שני בחורים מגרעין דקל והם היו צביקה רייס ועוד בחור בשם אושרקה (לימים פרופסור לתורת הקרקע ומים ברחובות)ונפל בחלקי הכבוד ללמד אותם לעבוד כולל נהיגה בטרקטור והעברת קווים.
ומאז מאותה תקופה היתה לי חברות והערכה טובה עם צביקה רייס.
הוא גם היה חבר של אריה ז"ל (שירתו יחד במילואים בצנחנים) וביחד הם "הרימו" הרבה פעולות תרבותיות וחגים בקיבוץ.
חבל .
לדעתי צביקה היה מבוגר מאיתנו בשנה שנה וחצי .
כתב צביקה זינגר בקבוצת הווטסאפ של קבוצת ניצן
קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתו של צביקה רייס. צביקה הגיע לעין גב ב1962 בגרעין הנחל "דקל" . כאן פגש את נורית בת המשק ויחדיו הקימו משפחה . בשנים האחרונות שמצבו הדרדר העניקו לו נורית ,בני המשפחה וחברים טיפול מסור .
צביקה מילא תפקידים מרכזיים במשק. בתירות ניהל את כפר הנופש , פיקח על בנית הטיילת הצפונית , במפעל חורפנית שימש איש מרכזי, כמו כן היה שליח במקסיקו.
בקיבוץ היה מעורב עמוק בחברה כמזכיר קיבוץ וכרכז וחבר בועדות שונות. בהמשך שנים ארוכות ניהל את החוג לתקשורת במכללת עמק הירדן . צביקה היה מסור מאד למורשת של עין גב מה שבא לידי ביטוי בחגי העצמאות ,בחגי המשק ,הצגות מחזורים ובלא מעט סרטונים שביים .אלה תמיד הבליטו את אהבתו למקום ואנשיו .
אנו משתתפים בצערם של בניו יפתח ,עידו , שמרית ויותם נכדיו ושל המשפחה כולה. הלוויתו תתקיים מחר יום שישי ה2.9 בשעה 17:00 בבית העלמין בעין גב מקום אותו כל כך אהב לפקוד בכל שבוע בהליכותיו .
תגובות