נפרדים משלמה גסול ז"ל
בבית העלמין בעין גב הובא למנוחות שלמה גסול שהלך לעולמו . שלמה נולד בעין גב ב1942 לגרי ואסתר ממייסדי עין גב . התחנך עם חבריו לקבוצת זית במשק. גם לאחר יציאתו מעין גב היה קשור לחבריו בעין גב . לבקשתו ולבקשת משפחתו שלמה הובא למנוחות סמוך להוריו . אנו משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך.
פרידה משלמה
מה לוקח אדם כל חיו עימו, את זכרונות ילדותו .
לשם יחזור כל פעם, כדי להבין את עצמו, את הדרך
שעשה ומאיפה שאב כוחות ויכולות לצלוח את
אתגרי החיים ומי הם שציידו אותו בערכים
ותעצומות נפש.
מיום שאני זוכרת את עצמי אתה היית שם עוד
מהפעוטון אחר כך גן מרים ומכיתה א' בקבוצת
זית .
כן אנחנו ילדי החינוך המשותף, הלינה המשותפת
ובעיקר ילדי
עין
גב- המקום הרחוק הזה בימי טרם המדינה ושנות החמישים למאה הקודמת.
בגן
לא נוכל לשכוח את הקיץ החם והקשה המקלחות הקרות
ומריחת
הנוזל הלבן( בלטושקה) להקל צריבות החררה .ובלילה אין אור ,אף לא
בשרותים כי כבר כיבו את הגנרטור מדי פעם הערת אותי ללוותך לחצות את הפרוזדור
כל ילדי הגן מבודדים
גם מההורים בגלל מחלות, שמאז נעלמו מחיינו ,אז מציאות של קיבוץ, המתמודד עם מחסור במזון ותנאי חיים
גם מההורים בגלל מחלות, שמאז נעלמו מחיינו ,אז מציאות של קיבוץ, המתמודד עם מחסור במזון ותנאי חיים
בסיסים.
את חודשי הגן האחרונים בילינו בפינוי מעין גב
במלחמת השחרור.
עברנו
לאלונים אחר כך לחיפה תמיד כולנו יחד עם טיפול מסור של מבוגרים בעיקר
החברות המטפלות.
חזרנו לקיבוץ כגדולים. כתה א, הקיבוץ
הרוס, אבל להורים לחברים חשוב מכל ,שילדים יהיו כאן .קבוצת זית וגדולים
מאתנו קבוצת דקל היתה ראשית חזרה לחיים של שגרה.
חזרנו לקיבוץ על הגבול ממזרח, כל כך קרוב
ומאיים. רצנו אין ספור פעמים בתעלות שחצו את הקיבוץ לכל כוון , כדי להגיע למקלט
אך גם מקום מחבואים, במשחקי מלחמה שמאוד
אהבנו.
גדלנו בצל המלחמות על הכנרת ורצועת קדמת הכנרת.
עברנו ביחד את משבר הפילוג שהותיר מחצית מהקבוצה
,אבל שמרנו על קשרים לא השלמנו עם הקרע.
למדנו לעבוד בכל עבודה, לקחת אחריות ,לראות את האחר, לעזור אחד לשני .
וכל מה שספגנו היה בדוגמה אישית, של הסובבים אותנו הורים מורים מורות
כל הקיבוץ .
זכורים לי הרבה רגעים בכתה
בטיולים במחנות הקיץ.תמיד קבוצה ביחד.
את סיום בית ירח והמקצועי חגגנו במסיבת קבלה לחברות
בתמונה מאז קבוצת זית עם החלק החסר- מגינוסר ואיתנו
גיטה המורה ושושנה המטפלת שהן חלק מכל שנות בית הספר בתוך הקיבוץ. אתה
לבשתה את החולצה השחורה, רקומה בשני פסים רחבים לאורכה, בגווני כחול ותכלת מעשי
ידי.
קשר מאוד מיוחד היה לי עם הוריך
וזכורה לטוב גם סבתך חנה.שגם
היא חלק ממשפחתך תמיד.
אתה זכיתה שילדיך יבלו בעין
גב חופשות רבות עם סבא וסבתא-הוריך. ובכך
גם להם עין גב והכנרת נכס לחיים.
עכשיו נאספו פרקי הילדות עם כל חייך וחזרת למקום שתמיד היית בדרך
אליו, משאלתך, לחזור
הביתה עם סיום חייך התמלאה.
ואנחנו אבלים על לכתך.
נורית הפטמן
תגובות