תמונות וסיפורים לסיכום שבועות 2018 והזמנה לארועי 70 שנים לקרב על עין גב
עדכון מס. 131בסימן תודה ומזכרת מאירועי שבועות בעין גב 2018.
תמונות וסיפורים מעין גב לסיכום חג השבועות תשע"ח יוני 2018
מצורף מצבור הזכרונות והתמונות מהשבועות האחרונים בעין גב שרובם התפרסמו בפייסבוק של עלון קיבוץ עין גב .
ברכות, תמונות מחג שבועות,שתילת בננות , גיבושוני צעירים בחוף ים תיכון ובגרוזיה, השבוע נציין 70 ליום המערכה על עין גב במלחמת העצמאות, ועוד תמונות נוספות.
♣
♣
ניתן לפרסם כתבות,קישורים ותמונות ולהתחבר לעדכונים דרך הפייסבוק: Alon Kibbutz Ein-Gev וזכותכם כמובן לבקש להוריד אתכם מרשימת התפוצה של מייל העדכון אם זה מפריע לכם.
נקווה לראותכם בקרוב בעין גב שיהיה לכולם קיץ אביבי .
חג שבועות בעין גב בניצוחן של עינת ליפשיץ שרון רוש רונית סבג חגית פלג שמרית ברזילי בן סספורטס ועידה בן שמעון סגר לנו שנת חגים מוצלחת. טקס החג נתן הרגשה טובה עם כמות עצומה של משתתפים על הבמה ובעיקר בכמות האנשים שבאו לשמוח אתנו.המופע בהנחית דקל צדקוני ושקד מלצמן כלל ריקודים ושירים.כמיטב המסורת שיא הטקס היה תצוגת התינוקות שהעלתה לבמה נבחרת ילדים ונכדים מודל השנה האחרונה.. קהל ההמונים נהנה מלהקת הבית , מריקוד הגנים, מהורה ממטרה מחול הנוער הציוני .לפני המופע זכינו ביריד חקלאי ולאחריו בסעודה לבנה שנחתמה בהרקדה ותיקון שבועות בהנחית ד"ר מירב מידן. היה נעים וטעים. תודה לכל מי שהגיע והיה שותף לאווירה ובמיוחד לכל מי שתרם לעוד ערב מלבב .תודה לשלמי מיכאלי על התמונות הנפלאות מהטקס (לצערי כל התמונות שאני צילמתי במהלך הטקס לא יצאו לי . סליחה! מכל המצולמים) חג שמח מעין גב!
מתוך עמוד הפייסבוק של אמיר בוחניק
מתוך עמוד הפייסבוק של שלמי מכאלי
דלישס . ארוחת החג בניצוחם של צוות ענף המזון ודבי גדי ולואיז מצה.
צ'יז! במסגרת אירועי שבועות בעין גב המונים השתתפו בחג בהפנינג חוף:משחקי מים , דוכני אוכל ובמרכז תחרות עוגת הגבינה של הקיבוץ 2018 . כל הכבוד לבוחשים בחג על ארגון מופתי.
מתוך עמוד הפייסבוק של שלמי מכאלי
קישור: מתכוני העוגות שהשתתפו בתחרות עוגות הגבינה של עין גב בשבועות 2018
ולסיום שוב תודה לכל מי שנתן יד בהכנת ארועי חג שבועות בעין גב וכפי שמעידה הרשימה הארוכה להצלחה אחראים רבים . הלוואי וגם בשנה הבאה בעין גב.
שבועות בעין גב בתחילת שנות התשעים
מתוך עמוד הפייסבוק של חווה שחם
הזמנה לאירועי 70 שנים לקרב על עין גב
עוזי קרן מספר על הקרב על עין גב במלחמת העצמאות.
מתוך "ידיעות הקיבוץ"
לפני כשבועים נערכה שתילת הבננות הגדולה. למעלה מ16 אלף שתילים נשתלו ב65 דונם של בית הרשת החדש מדרום לכפר הנופש. אחרי העונות הנפלאות שעברו על ענף הבננות מסתכלים בענף לעתיד. שתילה נוספת צפויה בעוד כשלושה חודשים. בשם השתילים אנחנו רוצים להודות לאריק מלצמן על שלושה חודשים של טיפול מסור בהם בחממלצמן. חשוב לנו בכלל לתת קרדיט לכוחותינו הטובים- צעירי הצוות והגווארדיה הותיקה על המאמץ בשתילה ועל הישגי הענף . לצדם גם חשוב לציין את כוחות התאילנדים הנפאלים והפלסטינאים המוצבים בענף. בעוד פחות משנה המטע הזה צפוי להתחיל להניב.
לילה בחוף אולגה. צוות צעירים בראשות אביחי אורן ושלו אופיר סחף בסופ"ש האחרון קבוצה של מעל ל30 בני עין גב לקמפינג בחוף ים תיכון. כל הכבוד!
סלפישווילי .החברה הטובים מעין גב בטיול גיבושון בגאורגיה. אנחנו בטוחים שגם הגרוזינים הוקסמו.
מתוך עמוד הפייסבוק של אסף גורן
הקיץ הזה תלבשי לבן! שירה כהן סספורטס מעצבת השמלות מעין גב בקולקציה מרעננת לכלות. קלאסה.
מתוך עמוד הפייסבוק של שירה סספורטס
חתונה בהמתנה.דיווח רומנטי בעיתון "מעריב" מעין גב על הגבול עם סוריה בתקופת "ההמתנה" , כשבוע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים בסוף מאי 1967:
"האנשים שלווים ואינם מתרגשים . עבודה לא חסר לא רק בכלים לא רק בביצורים. והם עבדו ועוד איך , עבדו לילה ויום. ובכל זאת בעין גב ניתן למצוא עוד פנאי גם עכשיו בשיא המתח ניתן לטבול בכנרת. פתאום אתה חש שבצפון כמו בנגב מרכז העולם. במסעדת הדגים המפורסמת עדיין מסתובב פה ושם תייר בודד. אתמול היו פה ארבעה תיירים..כתב הלה-מונד הפריסאי שואל שאלות. הדביקו לו את אחד מאנשי המשק דובר צרפתית והוא אומר לי : "כמה מוזר איזה שקט בתל אביב ,בירושלים וכאן"
ל"ג בעומר היום וגם חתונות לא נשכחות. אמנם ביטלו את המסיבה הגדולה, לא תהיה תכנית אמנותית כרגיל אבל ולוולה שור שוחרר לכמה שעות מהמילואים כדי לשאת לאשה את מירי שלו ומירי השניה תינשא ליואב בן המשק. כאן (בעין גב) היום מול שאקופיה ,כפר חארב ונוקייב כלות בשמלות צחורות וחתנים בחולצות בוהקות מלובן.
הכנרת חלקה ושמנונית. בשדה הקרוב רחוק נחים החיילים וכשאני מסתכל בנוף החגיגי אומר לי יעקב איש המשק "אל תשכח הפעם זה לא סתם תמרון"
ב25 לאפריל 2018 נערכה אזכרה ליעל מור ז"ל במלאת 30 ימים לפטירתה. מצורפים מספר קטעים שהוקראו במעמד. יהי זכרה ברוך.
ברכה שכתבה רותי ליום הולדת 70 של יעל:
התאספנו כאן היום לכבודך. יום הולדת 70.
קצת ברכות וקצת זיכרונות מילדותנו .
בשבילי יעל, היית בילדותי ונערותי דוגמא. איך לעשות דברים, איך להתלבש, היה לך טעם כל כך יפה בבחירת בגדים, סידור הבית, סדר בכלל ופרקטיות שאפיינו אותך.
זוכרת איך היינו מתארגנים בימי חמישי כל הילדים עם אמא ומנקים את הבית לקראת סוף השבוע. אמא לימדה אותנו להיות שותפים ולעזור.
היינו הולכים עם אמא לאפות עוגיות בתנור הגדול שבמטבח.
היינו הולכים לטייל בשבתות לסוסיתא לאסוף רקפות וכלניות (לפני שזה היה אסור).
לא ישנו ביחד בבית ההורים אבל אחר הצהריים היו שעות של יחד בבית והיה בינינו האחיות והאח קשר מצוין בכל שלבי ילדותנו. בשעות אחר הצהריים היינו ילדי השכונה מבלים הרבה על הדשא במשחקי כדור . הדשאים היו יותר גדולים כי הבתים היו יותר קטנים.
ב-7:00 אבא היה מקשיב לחדשות ברדיו וכולם היו צריכים להיות בשקט כי חדשות זה דבר מאוד חשוב והיו רק חדשות ברדיו.
אחר-כך ארוחת ערב בחדר האוכל שמתחילה במכונת הלחם בכניסה, באיסוף קצוות הלחם שלמדנו לאהוב מאבא (סבא ראובן). בחד"א יושבים לפי סדר מסויים, את האוכל מגישים לשולחנות- התורנים ואחרי ארוחת הערב הולכים לבתי הילדים להשכבה.
בשבתות היינו הולכים עם אבא שלנו למסגריה ליצור כל מיני דברים. את יעל, תכננת כל מיני דברים לבית ויחד עם אבא בנית אותם. היית עושה שרשראות מזרעים ופירות ומחברת אותם במקדחה של המסגרייה.
כשתמי נולדה היית כבר בת 12, ממש אמא קטנה.
בסיום התיכון הלכת ללמוד באורנים מורה למלאכה ולאחר מכן היית מורה שלי בבית ירח.
שמחתי מאוד שהתחתנת עם צבי ומאוד אהבתי לבוא לבקר אתכם בכפר גלעדי ואח"כ בעין-גב.
היית הנכדה הראשונה של סבתא מרתה וגם התינוקת שהפכה את כל הגלנצים לדודים.
בהמשך אילן נולד, נכד ראשון במשפחה, אמא ואבא נהפכו לסבא וסבתא וכולנו לדודים. תמי היתה בת 10 וכבר דודה.
זוכרת שביום שישי אחרי ארוחת ערב הלכנו אליכם הביתה לשיכון עולים, דירת חדר אחד ואילן עשה את צעדיו הראשונים. הוא צעד מאחד לשני, בין מעגל המבוגרים המעריצים את הפלא המקסים.
בכל הזמנים האלו היית לי לדוגמא במודע ושלא במודע.
הרבה פעמים אמרתי לך לאורך השנים ובתקופות שונות שאני אוהבת אותך ושתמיד תזכרי את זה. את ברת מזל שאת מוקפת באנשים שאוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב, רוצים לעזור לך.
ולך צבי, האיש שלידה שדואג, עושה, מתחזק, לוקח, מביא, מתעצבן, אוהב, הכל הכל ולאורך כל השנים, שיהיה לך הרבה כוח ובריאות ושתרגיש טוב.
רוצה לאחל לך שתמצאי ותראי את הדברים שמחזקים אותך ושתרגישי הכי טוב שאפשר.
שוב מזל טוב אחותי הגדולה והאהובה.
אוהבת אותך. אחותך הקטנה, רותי.
יעל
'לא אצטנע ואומר שמבחינה רעיונית אני מרגישה עצמי כמעיין המתגבר אך כשנזרקים רעיונות שנאמר עליהם שהם טובים אך ברגע שהם נראים גדולים ולא שגרתיים, לא נמצאים מספיק שותפים שישבו אתך ויפתחו אותם ברצינות אלא מיד נמצאים חברים שמודיעים : זה לא ילך. '
כשהתפטרה יעל מעבודתה כרכזת עבודה כתבה את המילים הללו. והם מגלים צד באישיותה שלא היה מוכר. הרצון שלה לחרוג מן הקיים לחשוב בגדול. הצד השני היה מאד מקורקע ומכבד. את זה ניתן לגלות בכך שהיא מספרת שכל שיחה עם חבר היא רושמת פרוטוקול . גם אחרי שעזבה את תפקידה שמרה אצלה את הרשימות שאם מחליפיה יזקקו לרשימות יהיה להם על מה להסתמך.
וכל שכתבה כתבה בכתב צלול ויפה שהתאים להיותה אמנית מצד אחד ומנהלת חשבונות מצד שני.
היא כתבה
'מתחילת דרכי חברים הבינו שאין לי שום מטרות לקידום אישי בתפקיד אלא רק מטרה אחת לענות בצורה העניינית ביותר על הבעיות שהם העלו בפניי, או שביקשתי את עזרתם במתן תשובות לבעיות שאני העליתי בפניהם. ההצלחות היו כאשר שני הצדדים ידעו שרק למען ביתנו קיבוצנו אנו עושים.
הזדהותה עם הקיבוץ היתה בהחלט מיוחדת . לא מקובלת על ידי חבריה, שלא פעם מרדו ולא קבלו ברצינות תהומית את שהתרחש מביבם. היא כתבה כי היא רואה עצמה כלבנה הבונה בשותפות את המפעל, ביטוי קיצוני בו האמינה. שוויון ערך העבודה היה לה נקודת מוצא. כך כרכזת עבודה ראתה את הייעוד שבנשיאת התפקיד כרכזת וועדת עבודה..
אך היא לא היססה להתפטר מהתפקיד כאשר חשה כי הוא גדול עליה, כי היא לא מצליחה להדביק את העובדים מסביבה בדרכה. היא היתה גאה בכך שניסתה.
בראיון שנעשה ליעל בשנת 2015 היא מספרת על הרגע שגילו את מחלת הנפש שלה. היא מספרת על כך בגילוי לב ובתובנה מרעידה לבבות. כך היא גם מוסרת דו'ח מצמרר על השכול.
'הייתי במין הלם ארבע שנים ! רק לאחר ארבע שנים התחלתי לבכות על אילן. השכול הוא דינמי. לפעמים הוא מעסיק אותך כל היום ולפעמים נותן הפוגה. אך לעולם לא עוזב אותך'.
אלו היו האירועים שעקרו אותה מחיי פעילות וביטוי עצמי.
דווקא משום כך יש לזכור כי שנים ארוכות חיה אחרת. למרות הכאבים שליוו אותה שנים אחרי שנים מלידתה והלאה, למרות כל הניתוחים שעברה וכל ימי האישפוז הארוכים היא היתה פעילה ,פתוחה, יסודית ומכוונת אל הגשמת תפישתה האישית והציבורית.
בשנות העשרים המוקדמות לחייה היא שיתפה עצמה בעול האחריות על חיי התרבות. היתה מנהלת חשבונות בתיירות .
שנים ארוכות היתה אחראית על וועדת הריהוט. זו היתה עבודה שחייבה גם דיוק וגם חוש לצדק עד פרטים קטנטנים כמו ערכה של מנורה וכיסא. היא היתה מעורבת במעבר ללינה משפחתית. באופן אופייני התנגדה למעבר ללינה לפני שנבנו דירות מתאימות. כשעברו ללינה היא ניצחה על המבצע של חלוקת ריהוט ,שוויוני כמובן, לחדרי הילדים.
כל הזמן לא שכחה את האמנות שלמדה ולימדה. האמנות היתה חלק מחייה בימי עלייה ונפילה גם יחד.
בני המשפחה חשו את אותה אחריות אוהבת גם בימי מחלתה.
ולבסוף הערה אישית. הייתי מדריך שלה כשהיתה ילדה בכיתה ח' ואלו הם קשרים שלא ניתקים. גיליתי אז את צימאונה ונאמנותה. תמיד ליוותה אותי לא פחות משאני ליוויתי אותה. בכתביה מצאתי פסקה עלי שעוררה בי התרגשות רבה. כמה הבינה מה רציתי לעשות בחיי ולא תמיד הצלחתי ! היא כותבת 'עד כמה שאני מבינה את כתביו הוא כותב בשם עצמו והשליחות שלו מתבטאת בכך שאנשים מזדהים עם כתביו'...היא נגעה בחלומותיי הפרועים שלא תמיד הוגשמו.
נזכור פרקים יפים אלו של חייה ואהבת חייה.
תגובות