דף לזכרו של מוטי קרין ז"ל

תחילת דרכנו הייתה בסיני, טיול מהסמינר. 60 בנות מקיבוצים שונים בשתי משאיות טיולים ומספר בחורים מלווים נושאי נשק ומשאות שהביאו כמה מאיתנו. רחלי גולדברג הזמינה אותך, מוטי להיות מלווה. נפגשנו ליד המשאית, אני עם קרטיב ביד שואלת בתמימות מי רוצה ביס ואתה אמרת אני, ככה התחיל הרומן ביננו. חודש לאחר ההיכרות החלטנו להתחתן ושבעה חודשים אחר כך ממשנו את ההחלטה. אמרת לי שמהרגע הראשון ידעת שאנחנו נהיה ביחד. אהבנו ושמחנו ורבנו פעם אחר פעם. אחרי מריבה אחת שאלת את אבא שלי מה יהיה? אבי ענה, 15 שנה. חכה 15 שנה וזה יעבור, וכך היה. בינתים נולדו הילדים ועם כל ילד שנולד אהבנו יותר ויותר. ואז הגורל המר דפק על דלתנו והכה בנו קשות. תום שלנו נלקח מאיתנו במפתיע. זה היה כל כך קשה, כל כך מפרק ואני שקעתי עמוק אל תוך הצער. ואצלך, מוטי, כבו העיניים והצחוק. בכית בדממה והדמעות זרמו פנימה. כמעט לא דיברנו ביננו אבל יום אחד אמרת לי שאנחנו מוכרחים להתרומם למען הבנות האהובות שלנו ולמען קרן האהובה שלנו. עד היום אני לא מבינה איך עשית את זה אבל ברור לי שבלעדיך לא היינו מצליחים להמשיך בחיינו. פתאום היית הרבה יותר חזק ובכל יום נכנסת הביתה בסוף יום העבודה עם חיוך ואור בעיניים, מחבק אותי ואת הבנות ומלטף באהבה. שידרת אופטימיות גדולה והצלחת. ראינו ביחד ימים טובים, נתמכנו בבני המשפחה והחברים הטובים והמשכנו בחיים לצד הצער והעצבות. אבל הדמעות האלה שזרמו אצלך פנימה שרפו אותך.

מתוך ויקיפדיה:

קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע), זהו המנון תהילה לאל), הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות.

מוטי התוודע לקדיש לעומקו אחרי שתום שלנו נהרג. היה לו קשה לומר את התפילה הזו אבל בעמקי נשמתו הוא הרגיש את גודל התפילה ואת קדושתה. אבל היה לו קשה לקרוא אותה בגלל המילים בארמית. האותיות והמילים התבלבלו וההתרגשות באזכרות הביאו לאותו בלבול. בשנים הראשונות אבא של אורי אזולאי אמר את הקדיש ולאחר מכן מוטי החליט שהוא חייב לומר קדיש בעצמו. והוא אמר.

פעם שאלתי אותו מה כל כך חשוב בתפילה הזו והוא ענה לי שזאת התפילה שעוזרת לנשמות המתים לעלות גבוה בעולמן.

היום אנחנו נפרדים מגופו של מוטי בכאב גדול אבל לא מנשמתו, היא נשארת איתנו לתמיד כי קשה לחיות בלעדיו. חשבנו רבות על ההזדקנות ביחד והוא תמיד אמר לי שהוא רוצה לעבוד כמה שיותר, הוא אהב את העבודה ואת האנשים שעבדו איתו בכל מאודו. ואפילו בימים קשים הוא ביקש שיקחו אותו ולו רק לשעה אחת לראות את החברים בעבודה. הדעיכה והסבל היו בלתי נסבלים אבל הוא כדרכו לא הִרְבָּה להתלונן. הוא נלחם בכל הכוח שבו במחלה עד שלפני יומיים אמר אני כבר לא יכול. ואפילו שידענו שהסוף קרוב הפרידה ממנו קשה ומכאיבה. 

את נשימתו האחרונה עשה בשקט ובאצילות נפש כשאנו לידו. לא עזבנו אותו לרגע. לנו זו אבידה גדולה מאוד ועוד נספר את סיפורו בימים טובים יותר. צוואתו לנו היא להישאר קרובים, לשמור זה על זה ובעיקר לא לכעוס.

אנחנו נשתדל למלא אותה באהבה שהוא העניק לנו בחייו.

                                                                   עדיה           

למוטי אחי היקר

להוולד עם אח תאום, זה לא פשוט, אבל להוולד עם אח תאום כמו מוטי זה דבר נפלא , במיוחד בתקופה שבה אנחנו נולדנו לפני 70 שנים.

מינקות היתה לנו תעסוקה משותפת אחד עם השני, כך שלא היינו צריכים יותר מזה. מוטי היה אח נהדר. מעולם לא רבנו , היה בינינו קשר מיוחד והתחשבות מלאה אחד בשני.

היה בינינו מין הבנה שלא ניתנת להסבר, ללא דיבור יכולנו להבין אחד את השני. היינו כגוף אחד וגם שם אחד היה לנו בקיבוץ "משהמוטי". יכולתי לסמוך עליך בעינים עצומות. נולדנו בין פורים לפסח. אמא אמרה שהשמות שלנו לקוחים משני החגים  על שם מרדכי היהודי ומשה בתיבה. רק סמלי שסיימת את חייך בין פורים לפסח.

מוטי אחי תאומי לעולם לא אהיה שלם בלעדיך. לאבד אותך בשבילי זה כמו לאבד חצי מגופי. שלך אח תאום אוהב.

                            משה

 

מוטי

הדמיון עובד כי מי מאמין שזאת המציאות. אז בדמיון, אמא בטח משמיעה קול הפתעה ובהלה. "מוטי, מה אתה עושה כאן? למה אתה לא עם עדיה והבנות והנכדים? תחזור מיד, אני לא רוצה לראות אותך פה!"

אבא בשקט שלו אומר, "מוטי, זה לא מתאים. זה לא מקום לאנשים כמוך. יש לך עוד הרבה עבודה במפעל עם ציקי".

ואז תם פתאום צועק "אבא! התגעגעתי אליך! אבל האמת שהייתי מוותר לך אם הייתי יודע שאתה משאיר את המשפחה האהובה שלי כל כך עצובה, עצובה ופצועה כמו שאני עזבתי".

אבל כנראה שמשהו כן קרה פה באמת, כי כל מה שקורה כאן הוא אמיתי, ואתה, מוטי, עד אתמול היית אמיתי. ראיתי אותך באמת, נישקתי אותך באמת, והיום פתאום אתה…

מוטי זה מותג.

הוא היה קשור לעין גב דרך הים, דרך הנוף, דרך מפלס הכנרת, דרך הסוסיתא, וצמא היה לכל מידע על המתרחש בעין גב בפיתוח ובעשייה.

מרוץ הסוסיתא לזכרו של תם היה בשבילו ובשביל עדיה נקודה של נחת ומילאה אותם באנרגיות לעבור עוד שנה בלי תם.

ומה עכשיו?

שולה,

                       אחותך הצעירה

מוטי חוזר לעין גב. לאדמה ממנה צמח

נאספנו היום ,הלומי  צער וכואבים על האבדן ,מחבקים את משפחת קרין, את

 עדיה, נוגה, שקד ובת חן, את יעל , יואב , מוישה ,ושולה ואת כל שבט

 קלופפר מלווים אותך , מוטי ,למנוחת עולמים כאן בבית העלמין בעין גב

מקום מנוחתם של תום, גיל ושל עזרא ופנינה ממייסדי הקיבוץ ומקימי השבט

המפואר  הזה.

מוטי, בן אדם ,איש משפחה ,חבר, בן קבוץ לתפארת, אוהב עין גב מלא בגאווה

על מה שיצרו הוריו וחבריהם במזרח הכנרת וכמוהם גם לו, למוטי, חלק בבניית

המקום וביצירה הנקראת עין גב. מוטי האמין בקיבוץ וכאב את הפרידה ממנו

מוטי חוזר הביתה

כשהגענו לעין גב בגרעין ,ילידי 48 בני גיל של קבוצת "גפן" נוצר חיבור מיידי.

מוטי וגם יבדלו לחיים ארוכים אליעזר מוישה ויגאל היו אלה זה שפתחו לנו

 שערים אל ה"עולם התחתון" העינגבי (כינויו של אזור בתי המלאכה על שפת

 הכנרת) שסיקרן אותנו  ה"עירוניים" בתחומי  הברזלים והחשמל הטקרטורים

 ,המכונות וכל ה"מחותלים"  שבהם מוטי שיחק , שלט ובעיקר עבד וייצר.

מוטי היה חבר ושותף בכל הטיולים , הבילויים האהבות ושעות ה"יחד על

 הדשא" של אותו עידן בקיבוץ האינטימי. בילינו יחדיו לילות ארוכים של דייג

 וימים לוהטים של פריסת מערכות השקיה במטעים. הידע ויכולת האלתור

 המיוחדת שלו אפשרה  ל"תרבותניקים" לקיים את הפעילות התרבותית

 והקהילתית, שבימים ההם הייתה סדירה. הגברה בציוד מיושן, הקרנת סרטים,

 במות לחגים, תאורה וזיקוקים לפידים גולשים בסוסיתא לונה פרק ליום

. העצמאות ומזרקות לחג המים. וכל זה במסירות עם ידי זהב ולב רחב.

השנים חלפו, הקמנו משפחות נולדו הילדים וצמחו . הגיע העת לקצת  יותר

שלווה ונחת. אך אז נוחת האסון :הפרידה המוקדמת והבלתי אפשרית מתום.

מוטי ועדיה והמשפחה הכואבת מלווה ומשמרת את זכרו באופן מעורר כבוד

ימים חולפים ומגיעים ימים של נחת, הנכדים הגיעו ועימם אושר ונחמה...

ואז נוחת משום מקום ללא רחמי שמיים ללא צדק גורל אנוש. המחלה הארורה ,

גורל המתעלם ממשפחה שכבר נושאת על כתפיה סבל כבד מנשוא

מוטי שידע לתכנן פתרונות כמעט לכל בעיה. הכנת  "כלים מתאימים", כפי

 שלימד אותי, הן חצי הדרך .כאן  גם אשף האלתור נכנע לחזק ממנו.

מוטי, " נפגש בסוף אתה יודע"  או במלים של אחרים

 אל נבלך אשר לו נימים, לרוב אצרף נא את נימי                   

ועת תפרוט על מיתרך,עם שירתך יתאחדו חיי                      

בין אין ספור כוכבך בנרי הקטן אאיר                                 

במחול מאורותיך לבבי יפעם בשיר                                           

                                                      ומתוך שיר של רבינדארנאט טאגור

עדיה,  נוגה ,שקד ,בת חן וכל המשפחה , מחבקים אתכם כי נחמה אין          

חבר יקר .נוח בשלוות עולמים                                                     

                                               ברוך לוי

זה תמיד פתאומי ותמיד זה מפתיע

אתה אף פעם לא יודע מתי זה מגיע?

זה לא משנה כמה אתה מוכן

זה לא משנה כי לכל אחד יש זמן.

הזמן שלך , ממש לא עכשיו

אך לך תתווכח עם הלבלב.

אין לו לב ללבלב

וממש אין לו LOVE .

ניסיתי להיות איזה קט, לא רגשן

אחד כזה ששומר על פאסון, לא בכיין.

אך היום זה קשה  ונתקע בגרון

איזה גוש של מחנק עם כאב ויגון.

עם צער גדול על כך שאינך,

עם בכי עצוב עם המשפחה שאיתך.

כולנו ביחד בוכים על לכתך.

המדינה ואתה סוגרים עוד עשור,

ואנחנו מה ביקשנו? רק קצת שקט ואולי איזה אור?

רק שהיא ממשיכה קדימה לדהור,

ואתה ידידי נשאר מאחור.

פעם התגלגלנו באותה הכנרת,

ידענו שכנות וצחוקים ומסיבות,

עבדנו בימים ושמחנו בלילות.

אחר כך חיינו בצורה קצת אחרת,

אך ידענו לשמור על תקשורת תמיד!

לתחזק חברות עם מבט לעתיד.

אחר כך הגיע משבר ואחריו האסון,

ואיתו הכאב שכרוך בזכרון.

האבל לחוט החיים נקשר,

ולמרות שדהה קצת תמיד נשאר.

אך ידעתם לקום ולמצוא כוחות,

למשוך הלאה ואת הפצעים לאחות.

משימה קשה מאין כמותה,

אך ניצחתם גם אותה.

בחודשים האחרונים דעכת לאט,

כל פעם שנפגשנו היית קצת יותר מעט,

עדין חייכת פה ושם,

עדין קיווינו לנס שיגיע מאי שם.

אך נס לא קרה לנו אתך,

ואת חוט החיים לא מצאנו לך.

הנר שלך כבה אט אט,

החשיך את ליבנו ונגמר באחת!

מהיום אתה כבר לא אתנו,

מהיום אנחנו לא אתך,

מהיום נשארנו לבדנו.

ואנחנו רק עם זכרך.

              אוהבים אותך מוטי

                               דני ברוש

קבוצת גפן ובהרכבה אחד מהאחים התאומים לבית קלופפר





אבא אהוב שלי כמה קשה היום הזה בלעדייך. היום היית אמור לחגוג יום הולדת 70! בסתר ליבי עוד האמנתי שתגיע ליום הזה. אבא אתה כל כך חסר השארת תהום עמוקה שהסוף בה לא נראה אני באמת לא יודעת איך חיים בלעדייך מבטיחה לנסות כי זה מה שהיית רוצה.



קיבוץ עין גב משתתף בצערם הכבד של משפחת קרין ושבט קלופפר עם פטירת האח מוטי קרין.
מוטי נולד בעין גב ב1948 בנם של עזרא ופנינה קלופפר ממייסדי עין גב .אח ליעל , יואב, שולה, וכמובן האח התאום משה שהיה חלק מהצמד שהיה מותג בקיבוץ בן קבוצת "גפן" שנולדה עם המדינה. מוטי הקים בעין גב ביחד עם עדיה משפחה אוהבת ובזה אחר זה נולדו הילדים נגה תם ז"ל שקד ובת חן., מוטי עבד במשק כמשקה בבננות ובמפעל. בתחילת שנות ה90 יצאה משפחת קרין להתחלה חדשה מחוץ לקיבוץ אך שמרה על קשרים עמוקים עם המקום.ב1996 נהרג הבן תם ז"ל בדרכו למארב בלבנון. תם, היה תלמיד בקדמת כנרת ומרוץ הסוסיתא היה חשוב לו מאוד. כאשר נפל תום, חשבו אנשי "קדמת כנרת" כי יהיה נכון להקדיש את המרוץ לשמו ולזכרו, ולהנחיל לתלמידים את הנחישות וההתמדה שכה אפיינו אותו! בי"ס "מול גלעד" , קבוץ עין-גב ,הוריו של תום, מוטי ועדיה קרין וחבריו, בשיתוף גדוד 202 של הצנחנים (הגדוד בו שירת תום), לקחו אחריות על הפקת המרוץ, שנערך מאז בשדות קיבוץ עין גב למרגלות ה"סוסיתא", ומסמל גאוות יחידה ונאמנות עבור המורשת בעין גב. .
אנו שולחים את תנחומינו לכל משפחת קרין היקרה ולכל שבט קלופפר. יהי זכרו ברוך.
לוויתו התקיימה ביום ד' ה14.3 בבית העלמין בקיבוצנו עין גב  .