דף לזכרו של עודד הרדוף ז"ל
נפרדים מעודד הרדוף ז"ל
לאבא, הספד ותודה
דוּד,
כבני מזל מאזניים, חלקנו קווי אופי
בסיסיים דומים, ובמרוצת השנים הבנתי שגם הרבה מהערכים שלך נטמעו בי. אך יחד עם
זאת, הגישה והדרך שלנו היו שונות מאוד.
היו שנים שכל המלים שדיברתי נשמעו לך
מוזרות מאוד, וכל השפה שלי הייתה נשמעת לך כאוסף של קישקושים רוחניים. לא תמיד
הבנת מה אני עושה, לא תמיד קיבלת מה אני רוצה. בכל פעם שעזבתי עבודה, או לקחתי לי
פסק זמן במדבר או בטיול או בניסיון להגשים איזה חזון, היית מחסיר כמה פעימות והולך
למדוד לחץ דם במרפאה.
אבל תמיד אהבת אותי כמו שאני, ונתינתך
הייתה תמיד בלב שלם וללא תנאים. ואיכשהו הרגשתי שעמוק בפנים יש בך תמיד את החלק
הזה שמבין אותי, ושמח שאני הולכת בדרך שלי. תודה לך על כך.
במהלך השנים התחלת כבר יותר להבין. את
התפיסה, את הגישה, את השפה. אפילו השתמשת בחלקים ממנה מידי פעם. וגיליתי בך גמישות
מחשבתית מפתיעה.
נכון, לעתים היה לי קשה עם הדאגה שלך,
עם התחושה שאתה לא סומך עלי ולא משחרר אותי. אפילו כשגיל 30 היה כבר מאחוריי,
ואפילו כשחציתי כבר את ה-40. כל הזמן חיכית לראות אותי כבר "מסודרת"
והייתי מבחינתך מקור מתמיד לדאגה. נחת, בעניין הזה, לא הייתה לך ממני. אבל מה
לעשות שאני, דרכי בחיים האלה, שונה משלך. שונה מאוד.
כשהגיח יהונתן לעולם, ובמצב שנוצר, פתחת
בפנינו את ביתך, תוך זמן קצר דאגתך מהמצב הפכה להנאה גדולה, והיית שותף להרבה
דברים שעברתי כאמא טרייה בטיפול בו. זה לא מובן מאליו לעשות שינוי כזה למי שרגיל
לחיות לבד. בכי וצחוק של תינוק חזרו פתאום להיות חלק מקולות היומיום בביתך, ולעתים
גברו על דיווחי החדשות והספורט בסלון. עשית הכל שארגיש בבית ושיהיה לי נוח, אפילו
שזה דרש ממך פשרות והתגמשויות מהרגלייך עד אז. וגם על כך הכרתי לך הרבה תודה. הקשר
שלך עם יהונתן המשיך להיות מיוחד ומלא באהבה גם כשעברנו לביתינו החדש, דרך טלפונים
יומיומיים וביקורים תכופים. "זה סבא עודד שלי?" הוא שאל כל פעם כשאמרתי
"דוּד" בטלפון, והיה שמח ונרגש תמיד כשבאנו לבקר אותך בעין גב.
דוּד, אהבתי אותך מאוד והערכתי אותך
מאוד. את המזג הנוח והמאפשר שלך, את החברותיות שלך. את הענווה שלך, את העמידה שלך
על דעותיך ודרכך, את העקביות שלך, את ההקפדה שלך לא להסחף ללשון-הרע, את ההומור
שלך, את הביטחון שנתת לי בעצם נוכחותך היציבה במקום אחד, את המסירות שלך אלינו
והצבת טובתנו תמיד לפני זו שלך.
מישהו אמר לי עליך פעם: "אבא שלך
הוא סלע של אהבה". זה כל כך מדוייק. ומאז אני משתמשת במשפט הזה כבשלי:
דוּד, היית לי תמיד כסלע של אהבה.
יפעת.
אבא,
חששתי
מאוד מהרגע הזה, קיוויתי שיהיו לך ולנו עוד כמה שנים טובות, אבל הוא הגיע, חד,
כואב, בלתי הפיך. מחלחל לתודעה שלא באמת יודעת ורוצה להפנים, להבין ולהשלים עם
לכתך.
אבא,
היית בשבילי ובשבילנו שם תמיד, תמיד בראש סדר העדיפויות שלך, תומך, מפרגן, מאפשר,
מתעניין, מאמין בי, ממלא את מפרשיי ברוח גבית.
כילד
בגן, במשחקי הילדים למי יש את האבא הכי גיבור והכי חזק לא ניצחת מבחינתי. לא יכולת
להביא צבא ולנצח במלחמות הילדים הווירטואליות, לא היית מנכ"ל גדול שיש לו
מכונית ונוסע הרבה לחו"ל, וגם לא היית ספורטאי שרץ ומשחק כדורגל וצולח את
הכנרת, בכל אלה לא ניצחת, ואני כילד התבוננתי מהצד בשקט וזה צבט לי, כאב לי.
אבל עם
השנים בראיה מפוכחת, בפרספקטיבת הזמן של אדם מתבגר ובוגר הבנתי אז ואני יודע היום,
שמבחינתי ניצחת ובגדול.
בזכות
האדם שאתה, בזכות החוכמה האינסופית שלך, הצניעות, הפשטות ודרך היישר שלך, בזכות
טוב הלב האדיר שלך, האדם הערכי, השורשי, והמצפוני שאתה.
תמיד
היית לנו עוגן, עוגן נעוץ היטב, שלא זז ולא נסחף לשום מקום, בית.
התנהגות
אצילית, איש משפחה ונתינה אינסופית, אלו הדברים החשובים באמת.
זכיתי באבא
מיוחד יחיד ומיוחד במינו, זכיתי בך, זכינו בך.
אני אוהב
אותך וגאה בך מאוד מאוד.
נוח על
משכבך בשלום אבא.
האיש שלא ידע להסתיר את מה שהרגיש
ישב במקומו
וצפה
הוא היה צופה וחושב
את מה שהוא חשב
מה הוא חשב?
היה אפשר לשער
שהרי היה ידוע
שהרגיש
אם היה נשאל על כך
תמיד היה משיב
הסבר
מאוד הגיוני
שקול
מאוד משכנע
בשיבתו היה משהו
שתמיד היה מעורר בי
זיק של סקרנות וכבוד
גם כשדעתו לא הייתה כשלי
ראיתי אותו
ראיתי את עברו
ידעתי שהסברו אינו ריק מתוכן
הוא האמין בו
ואם אינו היה נשאל
היה נאנח
ומשאיר מחשבותיו לעצמו
אותו הסבר הגיוני היה נשאר
איתו
עם עוד הרבה מחשבות ודאגות
אבל אני
תמיד שאלתי
והקשבתי להסבר
מאיש שצפה
הרבה שנים עוד לפני
ולימד אותי
לשאול
ולצפות לתשובה
רותם
אני מצרף את הברכה שבירכתי ביום הולדתו ה 75
יומולדת 75 לאחי, עודד.
לא להאמין איך עברו
כ 70 שנה ביחד. אני מודה, את 4 השנים הראשונות איני ממש זוכר, אבל את שעבר עלינו
ביחד איני שוכח (נא לקחת בחשבון, שעם הגיל הזכרון נחלש).
אני זוכר את המקלט
אצל מטצקי בו ישבנו לא מעט במלחמת השחרור. כל כך התרשמת וכל כך היית ילד אחראי,
שכשהחזרת אותי מהגן ונשמעה צפירת הפסקה ביפאורה, מייד נשכבנו בגומה של אחד העצים
בפרדס...
הצלת אותי כמה
פעמים ממוות בטוח (שתיית DDT, טביעה בבור מי גשמים
וכדומה), אבל מי סופר...
גם מגרש הכדורסל
בחדר המעבר בבית ברחובות זכור לטוב.
למי שעדין אינו
יודע, הכתר על השן הקדמית השבורה שלי היא עבודה של עודד (כן, הצלחתי להרגיז אותו
כל כך, שהוא הדף אותי בחוזקה ונפלתי על הפנים). תודו, להרגיז את עודד מאוד קשה עד
בלתי אפשרי, אבל אני הצלחתי.
עזבת את הבית
כשנכנסתי לכיתה ח'. חשבתי לי, איזה כיף, יש לי חדר לבד. האמת, היית חסר לי בבית,
כדי שיהיה יותר אקשן. רק אז הבנתי כמה אני אוהב אותך.
לא בא לי להמשיך
ולהפוך את ברכתי ל"חיים שכאלה", אז אני מפסיק לדבר על הילדות שלנו.
הקשר בינינו לא
נפסק, כמובן, בעיקר טלפוני. מי עוד יכול לטלפן קצת לפני חצות כדי להחליף חוויות על
משחק כדורגל או כדורסל שהסתיים? אם במקרה של משחק בין הפועל ת''א ומכבי, אין בכלל
ספק, שאם "הפועל" מנצחת, מקרה נדיר בהחלט, יגיע טלפון ממך. המשך כך. כבר
אריק איינשטיין זצ''ל שר לנו כמה מסכנים אוהדי הפועל ת''א. אגב, כנראה בגלל אהדתך
להפועל סבלת מאולקוס הרבה שנים...
מה אגיד לך, אחי,
לחגוג לך יומולדת 75 בנוכחות המשפחה, הילדים והנכדים, זה ממש מרגש. משני ילדים
נוצרה משפחה די גדולה ונחמדה. ממש פלא. אם היו אומרים לי אז, שזה מה שיקרה, הייתי
מגיב בזלזול. אבל לשמחתי זה קרה, כך שאני מרגיש שבורכנו.
אני מאחל לכולנו,
שנחגוג לך ביחד יומולדת 80 בקרוב, תוך סה''כ 5 שנים.
אני אוהב אותך, אחי
היחיד.
איתן
עודד היה בן לנגר ולתופרת רחובותיים שעלו בנפרד מפולין ב1932 . בן שמונה נכנס לתנועה המאוחדת. מאז לא עזב אותה. גם שהשתנתה. בן שמונה עשרה הגיע לקיבוץ. הקיבוץ השתנה לנגד עיניו כל הזמן אך הוא לא זז מעמדתו. כל 78 שנותיו נשאר עודד איש התנועה המאוחדת. נאמן לבן גוריון, נאמן לקיבוץ ולהפועל תל אביב.
לפני ששים שנה בדיוק נחת גרעין צבר גרעינו של עודד בעין גב. זה היה הגרעין הגדול ביותר שהגיע כהשלמה לקיבוץ. היו בו תשעים חברים. גרעין תוסס ובעל דגלים בראש התורן. הגרעין לא רצה לנחות כאן. לחבריו היו חלומות אחרים. אך כאמור עודד כבר החליט שנאמנות למקום היא מעל הכל. חברי הגרעין בחרו לא להיות כאן. אחד משום שהדיירים לא מצאו חן בעיניו אחר משום שרצה את הציפור הכחולה ואחרים שביקשו לשוב הביתה. עין גב היתה להם שדה המראה גדול. חשוב היה להם לתפוש גובה, לתפוש מרחק. עודד ליווה את חבריו כשהוא מתחפר באחריותו.
הוא היה איש הפלחה והמספוא. את הטרקטור הצהוב והאגדי הוא הוביל בשדות עין גב ולג'ון. אהב את התלמים הארוכים.
בעת מבצע נוקייב היה אחד מחמשת הטרקטורים שליוו את הפעולה וביקשו להציל זחלמ'ים שנתקעו. טרקטור של עין גב נשאר בשטחים שנכבשו באותו ליל תגמול. הזחלמים והטרקטור צעדו ברחובות דמשק בשלל התבוסה של הסורים.
מ1974 היה עודד למנהל חשבונות. ממונה על החכמה על ההתמדה והיושרה.
עודד היה שמרן. שמרן אמיתי : כשהגיע לקיבוץ והוא איש צעיר בראשית חייו. ניכר היה בו כי החליט שעין גב היא חוף אחרון. גם אם יישאר לבדו. מה לאיש צעיר ולחוף אחרון? הוא היה משוכנע שזה מה שצריך. שהמולדת זקוקה לא רק לנווטים ולטווסים אלא לדרורים חרוצים . למי שבנאמנות ינקה את הסיפון. חכמתו הרבה של עודד הודרכה תמיד על ידי נאמנותו. חישוביו המדויקים נועדו לתלם הארוך ולמאזן המתמיד. החוף האחרון היה לו גם חוף ראשון שעליו הכריע ועליו שמר.
בביתו רחשה האמנות, ריחפו מחוזות חפץ רחוקים, רצון להרפתקה וחלומות פז אך הוא היה צריך לשמור על שדה התעופה. לספק שירותי במה לתת אפשרות לכל אנשי האופקים הרחוקים הצלילים והתנועות העילאיות לנשום ולטבול בכנרת.
בימיו האחרונים פנה אלי לשיחה דחופה. שיחה היסטורית. מישהו שאל אותו שאלה על ימים ראשונים. הוא שמע כי בימים ראשונים לא היה נהוג בקיבוץ למחוא כפיים אחרי הופעת אמן ויהיה האמן מי שיהיה. הוא רצה לדעת האם באמת כך היה ולמה. בתחילה חשבתי אדם חולה מה לו ולטריוויה שכזו?
הסברתי כי מחיאות כפיים נראו בעיניי החלוצים נוהג בורגני שיש בו התרפסות של האמן ושל הקהל גם יחד. פתאום חשבתי על כך שיש לו נגיעה אישית לשאלה. עודד היה האיש שאינו מבין מה ערכן של מחיאות כפיים לעשייתו
שלו . הוא האמין כי צריך לתת גיבוי , לעמוד מאחורי ולא לעמוד במרכז. שיש לבצר את השגרה הטובה המתחזקת את העולם. רק היא משוחררת מטייפונים מיותרים. ואם כבר מחיאות כפיים - לא לו. הוא מחא כפיים לעודד את קבוצת הכדורגל המובסת שלו. לקבוצת חבריו שותפיו לשלחן בחדר האוכל להם דאג תמיד.
זלדה המשוררת כתבה
הלהבה אומרת לברוש
כאשר אני רואה
כמה אתה שאנן
כמה עוטה גאון
משהו בתוכי משתולל
איך אפשר לעבור את החיים
הנוראים האלה
בלי שמץ של טירוף
בלי שמץ של רוחניות
בלי שמץ של דמיון
בלי שמץ של חירות
בגאווה עתיקה וקודרת
לו יכולתי הייתי שורפת את הממסד
ששמו תקופות השנה
את התלות הארורה שלך
באדמה באוויר, השמש , במטר ובטל
הברוש שתק,
הוא יודע שיש בו טירוף
שיש בו חירות
שיש בו רוחניות
אך השלהבת לא תבין
השלהבת לא תאמין.
עודד היה ברוש. שורשיו העמוקים הם שליוו באהבה את במת המרפסת של ביתו עליה התקיימו הצגות ומחול. משחק ושובבות אין קץ של ילדיו ושל ילדי חבריו. של נכדיו . בימה זו ומגרש המשחקים התקיימו בעידודו יחד עם אהבתו את התלם הארוך והמאזן השפוי והחיובי.
כל הימים היתה המשפחה עמו והבינה היטב את עומק האהבה. בימים האחרונים בימי החולי הקשה ראינו שוב את המשפחה הנאמנה והאוהבת שהחזירה לו מלוא חופניים אהבה ואחריות.
הברוש נדם.
מוקי צור
קיבוץ עין גב מודיע בצער רב על פטירתו של עודד הרדוף. עודד הגיע לעין גב ב1957 בגרעין הנחל "צבר" . כאן פגש את מינה בת המשק ויחדיו הקימו משפחה לתפארת שתמיד הקיפה אותו באהבה. בשבועות האחרונים שמצבו הדרדר העניקו לו בניו טיפול מסור . בשנותיו הראשונות בעין גב היה עודד הפלח של המשק ואף השתתף עם הטרקטור שלו במבצע נוקייב ב1962. בהמשך שנים ארוכות היה עובד בכיר בהנהלת חשבונות בעין גב ומעורב בועדות המשק . עודד היה איש עקרונות נאמן לדעותיו ,מסור מאד לעין גב ושכן יקר. אנו משתתפים בצערם של בניו לילך, יפעת , רונן ושירי , של מינה ,נכדיו ושל המשפחה כולה
הלוויתו נערכה
ביום חמישי ח' בתשרי 28.9.2017
בשעה 16:00 בבית העלמין בעין גב
תגובות