דף לזכרה של דורה פלייטמן ז"ל

בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של דורה פליטמן . דורה הגיעה לעין גב עם בעלה בנימין ממכסיקו בסוף שנות ה70 בעקבות בנותיה שרה סמולר ובטי שאול ז"ל. לאחר מות בנימין (ופנינה ז"ל) התקשרה עם עזרא קלופפר ז"ל ויצרה בעין גב איחוד שבטים. דורה דאגה במשך שנים לטפח את בנות עין גב. אבל מעל הכל דאגה לטפח באהבה שבט של נכדים ונינים והם השיבו לה את אהבתם. אנו משתתפים בצער המשפחה.
ההלוויתה נערכה ב3.11.2016 בבית העלמין בעין גב .

"היי ממי" זה המשפט שכל כך אהבתי להגיד שבאתי אליך, וזהו זה נגמר אין יותר "סבתיקה".

את היית בשבילנו הסמל של האישה החזקה, הצנועה, המטופחת שתמיד דאגת לכולם. מעולם לא היה בפיך שום מילה רעה על אף אחד. תמיד היה בליבך מקום לכולם. הענקת לנו אהבה בלי סוף ועל זה אנו מודים לך.

היו לך בחיים רגעים קשים נורא ואף פעם לא נשברת, כל הזמן התמודדת בהם בשקט ובאצילות.

הדאגה שלך לסובבים אותך הייתה אין סופית, אישה חמה שנותנת אהבה.

אמא- מבקשת את סליחתך אם לפעמים לא הבנתי אותך או לא נתתי לך מספיק. החבר'ה שם למעלה יהיו מלאי אושר שהצטרפת אליהם.

הילדים, הנכדים והנינים תמיד רצו אליך בשמחה, את היית ה"סבתיקה" שנותנת להם אהבה ללא גבול!

תמיד חשבת על כולם ודאגת להם. לא פספסת אף פעם יום הולדת של אף אחד, הטלפון הראשון שכל אחד קיבל באותו היום היה ברור שזה ממך, כי בליבך תמיד הייתה פינה חמה לכל אחד ואחד באופן מיוחד.

בשנתיים האחרונות כשהבנו שאינך יכולה לגור בביתך, עברת לבית הסעודי.

המקום העניק לך בית חם, אוהב ומחבק. אהבת לגור בו והיית גאה במקום ובמטפלים. אני כביתך לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר בשבילך. ידעתי שאת מטופלת בצורה נפלאה ויכולתי להיות שקטה כי ידעתי שאת מקבלת את היחס הטוב ביותר! מודה לכל הצוות ולרופאה ולכל אחד בנפרד על הליווי המסור.

התמיכה שקבלתי מהם לאורך כל התקופה שהיית בה ובעיקר בתקופה האחרונה שבלעדיהם לא הייתי מסוגלת להתמודד עם מה שעובר עליך ועל כל זה תודה והערכה אין סופית.

משפחתי היקרה, ילדיי ונכדיי נצטרך להמשיך הלאה בלעדייך, יהיה לנו מאד קשה בלי "סבתיקה" אבל למדנו ממך כל כך הרבה שזה יעזור וילווה אותנו בחיים בראש מורם!

אנחנו גאים שהיית לנו למורת דרך: אמא וסבתא למופת.

לא היה איש שהכיר ולא נקשר אליך.

אמא- תודה על הכל ועל מי שהיית וסליחה אם לפעמים היה נידמה שלא הייתי קשובה אליך מספיק.

תחסרי לנו מאד, נוחי על משכבך

אוהבת אותך מאד

שרה

סבתוש,

היום, לפני 29 שנים, הגעתי לעולם שבו האדם הראשון שמחזיק אותי בזרועותיו, זו את.
התעוררתי היום למציאות בלעדייך, לעולם בלי סבתא דורה, סבתיקה.
התעוררתי למציאות שבה סבתא היא לא הראשונה על הבוקר שמתקשרת להגיד לי: "גוניתה, מי אמור, מזל טוב". מציאות קצת משונה.
סבתא, אישה עם לב זהב, לב כל-כך גדול, שלכל אחד ואחת היתה פינה להתכרבל בתוכו ולהרגיש אהוב ונתמך, להרגיש ולו לרגע אחד שאין צרות בעולם ושהכל יהיה בסדר.
תודה שלימדת אותי אהבה ללא תנאים, שפשוט אהבת אותי כמו שאני מבלי שהייתי צריכה להוכיח דבר. תודה שראית אותי באמת, והיית גאה בכל בחירה ודבר שעשיתי. תודה על פנקייקים בלתי נשכחים, על טוסט ריבת חלב אגדי, על תרגולי ספרדית שהייתי מסוגלת לתרגל רק איתך, תודה על הסיפורים שאהבת לספר, תודה על ליטופים רכים ומרגיעים שרק את ידעת את תורת ליטופם. תודה על חוש ההומור המדהים שתמיד ליווה אותך וכל-כך הצחיק אותי ומילא לי את הלב בשמחה ואהבה.
תודה שהיית.
לפני 22 שנים, אמרו לי שכשמישהו עוזב את העולם אז הוא נמצא איתנו בכל מקום, בלב שלנו.
איזה נפלא, עכשיו אין אף מרחק ביקום שירחיק ביננו, כי את פה איתי, בלב שלי, לתמיד.
אוהבת,
גוני.

דורה נולדה בלטביה ב-1931, ב-1935 היגרה המשפחה למקסיקו. דורה ובעלה בנימין פלייטמן הגיעו ארצה ולעין גב בשנת 79' בעקבות בנותיהם שרהובטי. בכך המשיכו מסורת ארוכה שהפכה את ארץ האבות לארץ הבנים, הקוראים לאבותיהם להצטרף לחלומם.

דורה הקפידה על מעמדה, מעמד האמהות המלוות את בנותיהן או את בניהן החלוצים, לא נכנסה לזירה הציבורית, השתתפה במעמד של מעריצה של קוראת את הסיפור של אחרים. לא מתיימרת להיות גיבורת הסיפור.

בנימין ודורה עסקו בהומאופטיה, הוא כרופא מאבחן היא עזר כנגדו בבית המרקחת. תכונות האופי התאימו למקצוע : אמון רב, מתן מקום לכל אדם.

הבנות, האבא והאמא הקימו בשקדנות שבט עין- גבי, מוי הבן ומשפחתו שמרו על קשר הדוק גם מרחוק, אולם המוות התאכזר. בתחילה בנימין ואח"כ בטי. דורה הצטרפה למאבק שהעמיד מול הצער את חובת המשך החיים.

דורה עבדה במטבח, מסעדה, בית ילדים, מחסן ילדים ואח"כ במספרה. בעבודות אלו מצאה את עולמה כמי שהאמינה ביופי האנושי, בצורה האסתטית.

היא פגשה את עזרא קלופפר שהתאלמן והיתה לבת זוגו הנאמנה. היא עשתה זאת בטקט עילאי. בכך הצטרפה לשבט הגדול תוך נאמנות רבה לזכרה של פנינה. היא נסכה טוב ושקט סביבה.

היא היתה גברת אמיתית, דונה גרסיה המקומית, גברת החסד והחן. לא בכח הכסף והשלטון של דונה גרסיה העתיקה הטבריינית אלא בכח האצילות הטבעית המקפידה על עדינות ודוחה גסות רוח ורעב שלטון.

מאמינה גדולה באהבה , ידעה לתת אותה בשפע ולקבלה במלוא חפניים.

עם התבגרות הנכדים ולידת הנינים זכתה לליווי אוהב של כל השבט הגדול.

רכובה על הקלנועית פיזרה חיוך לכל מכריה הרבים, חסד וחן אספה בטבעיות ולא נתנה לעצמה להראות חולשה או ייאוש.

הנכדים והנינים החזירו לה מנות גדושות של מסירות וחום.

בתה שרה טיפלה בה במסירות רבה ובבית הזית טופלה על ידי עובדיו המופלאים.

בקיץ האחרון חגגה ברוב עם משפחתי וחברי את יום ההולדת ה-85 ולא ידעה כי היא חוגגת את פרידתה. דורה תחסר בנוף העינגבי. יהי זכרה ברוך, אנו משתתפים בצערה הרב של המשפחה.

מוקי צור