עין גב נפרדה מבראמי לוגסי ז"ל
עין גב נפרדה מברמי לוגסי - יולי 2015
בעין גב הלך לעולמו ברמי לוגסי מותיקי המשק.
ברמי הגיע לעין גב בתחילת שנות החמישים עם גרעין "הסולל" . גרעין ציוני של צעירים עולי מרוקו. ברמי היה איש מסביר פנים ורב פעלים .היה שליח עליה, במשך תקופה ארוכה עבד כמנהל צמח תמרים ובשנותיו האחרונות בעבודה הקים את ה"בננית" .אבל מעל הכל יזכר אצלנו על שבמשך שנים כמנהל ומדריך תיירים בחברת שייט כנרת היה נושא את גאוות ואהבת עין גב לציבור דוברי הצרפתית. תודה לך מסיה עין גב.
הלוויתו נערכה בבית העלמין בקיבוצנו .
אנו שולחים את תנחומינו ללאה אשתו לדורית בתו , לעוזי בנו ולמשפחה כולה. יהי זכרו ברוך.
ברמי נולד בקזבלנקה, מרוקו ב1928. אביו היה רב והיו לו ארבעה בנים ובת . בגיל שלוש עשרה הצטרף לתנועת הנוער שרל נטר שלימים היתה לתנועת הבונים. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. היהודים הצטופפו במלח, בגיטו היהודי. באותם ימים נוראים שצרפת נכבשה על ידי גרמניה הנאצית והוקמה ממשלת הבובות של וישי, הורגש הלחץ של הגרמנים והערבים על היהודים. ההסתה של המופתי הירושלמי היתה נוכחת בכל מקום. רק מלך מרוקו לא נתן לפגוע יותר מדי ביהודים . באותו זמן הגיעו למרוקו הרבה יהודים שהצליחו לברוח מאירופה לספרד. פרנקו הדיקטטור הספרדי נתן לפליטים הנמלטים אפשרות לעבור דרך ארצו למדינות אחרות, אפילו לארץ ישראל. רבים היו הפליטים היהודים שהגיעו מאירופה המזרחית למרוקו. היהודים הסתירו אותם בביתם. בביתו של ברמי הסתתרו שתי משפחות . ילדים בלונדינים שדיברו רק אידיש. למרות הצפיפות והזרות עמדה המשפחה במטלה. למרות המשטר שהיה מיום ליום מאיים יותר הגיעו למרוקו שליחי ארץ ישראל והקיבוץ לפעול במקום. במחנה קיץ אחד של התנועה פגש ברמי בפורטונה נערה מהעיר פז שקיבלה את השם לאה. זו היתה פגישת חייו. ערב ביצוע ההחלטה על הוצאת יהודי מרוקו למחנות עבודה המכוונים לגירוש לאירופה פלש הצבא האמריקאי לצפון אפריקה. בקרב היהודים היתה שמחה גדולה אך השמחה הפכה לסכנה . החוקים האנטישמים לא הוסרו והרבה פוגרומים התרחשו. אירועים אלו היו גורליים להחלטת רבים מיהודי מרוקו לעלות ארצה.
ב1949 יצאה קבוצת חברי תנועה נלהבים ובהם ברמי להכשרה בצרפת בעיירה מורה ליד טולוז לקראת עלייתם ארצה.
. ההכשרה היתה מכוונת לעלייה לקיבוץ. עין גב כבר היתה באופק. אך היה ברור כי גם אפיקים יכולה להיות כתובת. ב1950 הגיע הגרעין לעין גב. היה זה בערב פסח. הם התגוררו באהלים על גבעת נפתלי. היתה שרקיה גדולה והאוהלים נפלו לא פעם על יושביהם. הצילה אותם רוח של עליצות נעורים. אולם התמונה של סדר הפסח הקיבוצי עם לחם ומצות גרמה לחבורה למשבר רציני וחלק גדול של הקבוצה עזב מייד. ברמי היה אחד מ13 הנשארים מתוך 45.
ברמי היה סדרן עבודה בתקופת הפילוג. שני סדרנים היו לקיבוץ הם ישבו באותו חדר. גב אל גב. השתדלו לנהל את ענייני הקיבוץ בתנאים שנוצרו. הגרעינים וקבוצות הנוער חולקו בין עין גב לגינוסר.
ברמי עבד בקבוצת עובדי הבננות בצמח. בשלוש בבקר יצא לעבודה וכשחזר קיבל תוספת מיוחדת לאוכל כיוון שעבד במקום מתיש. משפחתו של ברמי עלתה ארצה בעקבותיו. הם הגיעו לקריית שמונה. אביו כיהן כרב במקום.
ב1961 יצא ברמי לשליחות בעיר אוראן שבאלג'יר. אלו היו הימים האחרונים לשלטון צרפת באלז'יר. ימים של מלחמת אזרחים כבדה בין המוסלמים, והצרפתים כשהיהודים סובלים משני הצדדים. באוראן התגוררו יהודים מרוקאים רבים שנמלטו ממרוקו בדרך ארצה ונתקעו במקום. הם ביקשו דרך לעלות ארצה. לעומתם יהודי אלג'יר ראו עצמם כצרפתים. מתבוללי העיר סרבו לעזוב . ברמי עשה עבודת קודש עם בני הנעורים.
כשקיבלה אלג'יר את עצמאותה עזב בראמי את מקום שליחותו לצרפת. הוא שב לאזור בו היה בהכשרה בטרם עלייתו. לכאן הצטרפה גם לאה והילדים שנותרו בעין גב כל זמן שהיה ברמי באלז'יר.
כששבה המשפחה ארצה עבד ברמי בעבודות רבות. הוא היה מרכז ענף התמרים בעין גב ואחר כך מרכז בית האריזה לתמרים בעמק הירדן. הוא היה לאיש תיירות כמדריך, כאיש חברת השייט, כעובד הקיוסק והרכבת. על עבודתו זו קיבל פרס עובד מצטיין בתיירות ממשרד התיירות. הוא הדגיש תמיד את הצורך להסביר לתייר, לצליין, את המפעל הציוני חלוצי בארץ. כך סיפר את הסיפור של עין גב ואת הסיפור שלו בעין גב.
ברמי חי בתחושה כי העולם מלא קליינטים וצריך תמיד להשביע אותם רצון, כבוד ורוח טובה. גם אם יש שברים וסערות אין הם אלא תאונה לא מחייבת. אישית צריך ללכת לקראת, להישמע לחוקים , להביא שלום.
בגיל שמונים חלה בראמי והועבר לבית הסיעודי שטיפל בו במסירות בלתי רגילה. היו אלה שנים של שלווה מרחפת. לאה ליוותה אותו בכל תחנות חייו כרעייה, כאם לבנים, כמלווה בשעות של כאב ודווי. דורית ועוזי היו מעורים ודאגו לאביהם.
שבע ימים הלך ברמי מאתנו וסיפורו נותר כחלק מסיפורו של המקום.
מוקי צור
תגובות