דף לזכרו של עזרא קלופפר ז"ל
לעזרא
עזרא היינו ביחד 10 שנים.
היו אלה שנים מאושרות.
המשפחה שלך קבלה אותי מאד יפה, תמיד נתנו לי להרגיש שאני חלק ממנה.
באותה המידה משפחתי קיבלה אותך וגם אתה הרגשת חלק ממנה.
היתה לנו משפחה גדולה שהעניקה לנו הרבה אהבה.
היית בן אדם אציל, תמיד דאגת ועזרת לכולם. קשרת קשרים מאד הדוקים עם הרבה אנשים מכל מיני מקומות בארץ ובעולם, שעד הימים האחרונים שלך, שאלו לשלומך ואתה שאלת לשלומם.
היית חבר טוב,סבא טוב, אבא טוב.
לא היה לך קל לקבל את כניסתך לבית הסיעודי, שם זכית לטיפול מסור, מקצועי ואהוב מכל עובדי הבית, עם הזמן התרגלת למקום.
ברצוני להודות לכל אנשי הבית,לרופא ולאימי שטיפלו בעזרא במסירות רבה ובמיוחד לדורה בוקשטיין שלא רק טיפלה בעזרא אלא תמכה גם בי כל הזמן ותמיד הייתה שם בשבילי ובשבילו.
עזרא חשוב לי שתדע שאני מתגעגעת ואתגעגע תמיד, אתה תמיד תהיה חלק חשוב בליבי.
תודה על השנים היפות שנתת לי. תנוח על משכבך בשלום.
אוהבת דורה.
פרידה מסבא
אין מילים לתאר את האובדן בלכתך. 93 שנים של זיכרונות, ידע ורגשות שהיו לך ונעלמו בן לילה. השארת אחריך 5 ילדים, כ 20 נכדים וכ 20 נינים אשר חולקים איתך זיכרונות ואהבות משותפים.
היית סבא אהוב ויקר לכולנו, ידעת לתת תשומת לב לכל אחד מנכדייך, והשכלת לקבל אותנו כמו שאנחנו. לא זכורה לי שמתחת אי פעם ביקורת, ואפילו שהיו מעידות ושלא עמדנו בציפיות, ידעת להבליג בלי לומר מילה, ללא ביקורת. ידעת שלבד נמצא את הדרך איך לשפר את עצמנו, להיות אנשים טובים יותר הודות לחינוך ולסביבה בה גדלנו.
זכית לחיות 93 שנים של יצירה, אהבה עבודה. הגעת לבד עם סבתא בגיל צעיר לפלשתינה. כבר אז ידעת לקרוא את המפה נכון, וידעת לעזוב את ביתך בזמן, ולהתחיל חיים חדשים כמעט בחוסר כל בבניית מולדת חדשה בא"י. היית חלוץ אמיתי ובמו ידייך עזרת בבניין המדינה שבדרך.
הלכת מאיתנו בגיל 93 ובטרם עת! רק לפני 3 שבועות כשביקרנו אותך כולנו, אני זוהר והילדות, והראינו לך את הילדה שבדרך, ראינו איך המצב שלך משתפר מיום ליום, ואיך אתה אחרי כל הטראומות שעברו עליך מתגבר ומתחיל שוב פעם ללכת יותר ויותר טוב. וכבר חשבתי לעצמי שלקחת ברצינות את הברכה "עד 120". באמת האמנתי שיש לך עוד שנים רבות להיות עמנו, ולא ידעתי שפגשתי אותך בשיאך, ומספר ימים אחר כך החלה ההידרדרות....
אני חושב, שבסופו של דבר ומעל הכול נזכור אותך בזכות איכות חייך בשנותייך האחרונות.
אני מאמין שכל אחד מאיתנו היה רוצה להזדקן כמוך, להיות צלול עד הרגע האחרון, ולהיות עם אישה צעירה וטובה שמטפלת בך במסירות ובאהבה כמו סבתא דורה.
ראינו היטב איך גם בגיל 93 הרעפת על סבתא דורה המון אהבה, חיבוקים ונשיקות, ממש כמו בחור צעיר, ואהבת אותה מכל הלב.
אני מודה לך על שהכנסת את סבתא דורה המדהימה למשפחותינו.
ואני אסיר תודה לנצח, לדורה, על השנים המדהימות והטיפול המסור בסבא.
אוהב אותך
תומר
אבא
הרבה על עצמך ועל משפחתך לא סיפרת.
ספרת רק שאביך חזר ממלחמת העולם הראשונה חולה. וניפטר כשהיית בן 5. גדלת כבן יחיד אצל אמך. לקיבוץ עין-גב הגעת כי חיפשת את המקום החם ביותר בארץ כי לדבריך סבלת מאד מהקור בגולה.
בקיבוץ עבדת בסנדלרייה מקצוע שהפך אצלך ברבות הימים לתחביב. לאחר מכן המשכת כמחנך הנוער, טיפלת בהם במסירות. אני זוכר שכשהם התגייסו לצה"ל נסעת להיות אתם ולשמור עליהם בטירונות כדי שלא יגרם להם רע. הם גמלו לך בשמירת קשר עוד שנים רבות.
לאחר מכן עברת לעבודתך בחברת שייט אותה הקמת, חברה לתפארת, מסירה אחת עלובה בנית צי של ספינות ולמעשה היית שותף מרכזי בהקמת ענף התיירות בכנרת בכלל ובקיבוץ עין-גב בפרט.
עבדת בתנאים קשים והקדשת עצמך לעבודה ולקיבוץ. חינכת אותנו ליושר , למסירות לאחריות ולחריצות. סמכת עלינו ונתת לנו עצמאות בכל מעשינו, השתדלת לא להתערב בחיינו הפרטייםם. ואת מורשתך זו אנו מעבירים גם לילדינו ונכדינו.
חיית חיים מלאים ותמיד ידעת למצוא את האור והשמחה במצבים השונים יחד עם אמא ז"ל ועם דורה תיבדל לחיים ארוכים.
חשבתי שעם בוא הקיץ תתאושש והחום שאהבת כל כך יחזק אותך אך לצערי טעיתי.
אני עומד פה ליד קברך עמוס בזיכרונות טובים ממך שיישארו איתי לעד.\
באהבה
של בנך משה.
אבא יקר
היום אנחנו נפרדים ממך, עם הרבה צער וכאב. כך הן כל הפרידות. אך עם כל גודל הכאב והצער שאנו חשים היום, לא יקחו מאתנו את גודל אישיותך ואת תחושת מיצוי חייך בצורה כה טובה ויפה.
כל חייך היית דייקן, צייתן, ממושמע ומתוכנן למופת.
מעולם לא יצא לי לדבר איתך על החיים בוינה, אך כבנך , אני מרגיש שתכנון חייך וביצועם היה מדויק, וכך בגיל צעיר החלטת שאתה את משפחתך לא תקים בגולה, והכנת את עצמך לעתיד , כולל תעודת בגרות.
כבן יחיד החלטת שתהיה לך משפחה גדולה והצלחת. את כל מרצך השקעת בבניין בית עין-גב והיית לנו לדוגמא.
את אורך חייך תכננת כך שיהיו ארוכים ככל האפשר וזאת על מנת להנציח את זכר הוריך שלא זכו לכך.
אנחנו יודעים שמשימה זו לא הייתה קלה אך עם כישרונותיך ואישיותך המיוחדת הצלחת להאריך את חייך עד היום.
הקושי הגדול ביותר שלך היה לחיות תחת קריאתה הנואשת של אימך שאותה לא הצלחת להציל. כל חייך סבלת מיסורי מצפון ולזכרה ולזכר אביך ארכת את חייך.
חייך היו כל כך מוצלחים שגם כאב הפרידה ממך לא יוכלו להם.
תודה לך על כל מה שהיית ומה שנתת לנו,
מכל משפחתך האוהבת.
מוטי
זכרונות ילדות שלי עם אבא.
אני רואה את אבא עם הכובע של חברת שייט כנרת יושב במשרד של החברה בחורשת האקליפטוס ומסדר את שטרות הכסף שטר על שטר כולם באותו כיוון, מיישר ומגהץ ביד כאילו מלטף אותם.
הספנים, בדרכם מהמסירות למשרד עוברים ליד הבית, דופקים בדלת להגיד בוקר טוב או לשתות כוס מים ולפעמים מתפנים לכוס קפה עם אמא ומספרים על עצמם.
אני גאה לרדת למזח לדוג דגים ובעיקר לשמוע שאומרים : שזו הבת של עזרא. כשאבא לוקח לסיבוב קבוצת תיירים הייתי מתלווה ומקשיבה להסברים המפורטים על המקום גם כשלא הבנתי את השפה( גרמנית, צרפתית, אנגלית).
מאמא ירשתי את הדאגנות, החרדות והפסימיות, אך בזכותך אבא יש לי צדדים אופטימיים. ממך למדנו צניעות הסתפקות במועט, יושר ונאיביות.
אמא נהגה לומר שלו היינו חיים בעיר היינו עניים כי אבא חשב תמיד שהכל צריך לתת למפעל, ולהשקיע כמה שיותר לשפר.
כמה התגאת בחנות המזכרות של חפצי אמנות שהקמת בטבריה ששייכת לבת שבע דה רוטשילד, למרות שנראה בסוף הסיפור לא כל כך הצליח.
הייתי גאה לשבת ליד הגה הסירה חשבתי הנה אני בת של עזרא המנהל של הספנים מפליגה על הסירה של אבא.
שולה.
בדצמבר האחרון, ביום ההולדת של עזרא,כתבתי לעזרא ברכה, שהתחילה בעזרא הוא שכן נפלא ונסתיימה באנחנו יוסי ואני מאחלים לעזרא שעוד הרבה שנים נישאר שכנים, אבל הגורל וכנראה הגיל חושבים אחרת.
מן הבית תמיד היתה נשמעת מוסיקה קלאסית הממלאה את הלב חדווה
תמיד בילדות שלי מתענין, ושמח עם כל לידה חדשה כאילו הוא משפחה.
אנחנו שכנים כבר 25 שנים רבע מאה ומעולם לא רבנו, תמיד התענינו ועזרנו אחד לשני.
אם זה להשקות גינה כשנוסעים, או לטפל בחתול החולה שלנו כשלא הינו בבית.
בראשית היו עזרא ופנינה, ועם פנינה היו לי יחסים מיוחדים על כל השכחנות שלי פנינה חיפתה, סוכר אם חסר, קפה, תמיד יש בשבילי אצלה, ועזרא ורדים זו המומחיות שלו, שכל השנה יפרח פרח בגינה, ואנחנו כמובן מקבלים ביום שישי את הורד היחידי שפורח שלא בעונה.
עזרא בן 80 ויוסי לומד קולנוע – הסרט ליום הולדת מתבשל ונעשה "אדם אוסף לו זיכרונות" ועזרא מספר את זיכרונותיו.
לאחר שאבי נפטר נשארו מלן מסמכים בגרמנית, מה עושים? הולכים לעזרא והוא מתרגם מכתבים משנת 1915 -17 מסבא של אבא שלי מסביר לי על הגרמנית העתיקה ששונה מהמדוברת ,וכמובן המחשב, לא משנה גילו מעל 80 הוא מתעניין בכל החידושים ולומד להקליד ולהשתמש במחשב, תמיד אפשר ללמוד דבר חדש זו הסיסמא של עזרא.
ופנינה הלכה לעולמה ואנחנו עצובים יחד עם עזרא ואז נכנסה לתמונה דורה, אוצר אמיתי מלא התחשבות דאגה ורחמנות.
אנחנו מספקים את הפפיה והיא את הממתקים והשמחה שהביאה איתה לעזרא.
וכל יום אחר הצהרים בבילוי המשפחתי, אם משהו השתבש אנחנו באים לעזרתם, דורה ועזרא צמד חמד שכל כך נעים להיות בחברתם, והמוסיקה הקלאסית איננה מפסיקה רק השעות של השמיעה השתנו.
ועכשיו גם המוסיקה פסקה
יהי זכרו ברוך
שם למעלה כבר חיכו לך עזרא. הרי ברור כי גם הם, המייסדים והותיקים, מתארגנים למסיבת השבעים של עין – גב . בעין גב של מעלה בודאי שמו לב כי החגיגות כאן למטה בעיצומן. שם הכינה פנינה את המטעמים. מרגוט ארגנה את הפרודוקטים והצלחות החגיגיות. צבי גרינהוט ערך ביקורת והביא מגשי זיתים. זאב שוורצברג מנקה את הפרדות לאירוע ודב זינגר מארגן שם כמות חצילים. דף סידור העבודה לחברים כבר תלוי שם למעלה . טדי קולק מנצח על המפעל וטוען בתוקף : בלי עזרא זה לא ילך. צריך רב חובל לשיט משותף. לא ספן כי הספנים והחברים הותיקים הם שובבים מדי. צריך מישהו שיוכל להגיד מילה ולכבות את הסערות בנימוס. שיוכל לעשות זאת בכמה שפות וליצור רוח טובה. וחוץ מזה אומר טדי : עזרא היה הדוגמא שלי. אכן שם למעלה החליטו שבלעדיו לא יכולה להתקיים המסיבה. בכל המהומות שעשינו, המשברים שעברנו, הדברים הקשים שעברו עלינו, הוא לימד אותנו איך להיות איש העולם תוך הסתפקות בלבנות בית קטן וחם. איך לעשות מהפכה בלי בריקדות, איך לחולל את החידוש האנושי בנועם, בלי חורבן. הוא לימד את כולנו איך להיות מקושר בלי להשתלט, להיות סקרן בלי להידחף, להיטיב עם העולם בלי להסתגף, לעבור את החיים ולחלק בנימוס גמור מכל טוב לכל הנקרה בדרך באופן טבעי בלי נאומים חוצבי להבות.
במסיבה שם למעלה אליעזר דרורי ומוטקה ניישטט החליטו כי למרות שהדקדוק של עזרא אינו מהמשנה ומבית הספר 'תרבות' הוא יברך את האורחים לא בגלל יכולתו לסדר את דבריו כהלכה אלא משום שידע את האמת והיא שהקיבוץ מתחיל מן הנעלים וגם כאשר הביאו אחריו סנדלר אחר, מי שקבע מסנדלים ועד נעלי עבודה היה הוא. עזרא ראש לסנדלרים וקובע המדיניות הוא זה שיברך את האורחים למסיבה. הרי לא תהיה מסיבת שבעים בלי משה שרת ובלי חיים וייצמן בלי אברהם הרצפלד ובלי בן גוריון ואלה יפחדו שהמברכים יבקשו מהם את התקציב שלא הגיע, ידברו שוב על המשבר המתקרב או יגידו להם בדיוק מה חושבים חלוצים על פני העם ומנהיגיו. עזרא לעומתם, יספר להם מה טוב ומה נעים, יביא להם נחמות ובשורות.
עזרא אמר כי הוא לא יכול לקבל את ההזמנה למסיבה שם למעלה בטרם יקראו כאן למטה את מכתבה של אמא אליו . בטרם הציבור שם למטה, אלו האנשים שכה אהב יקראו שוב את המכתב וידעו את הכאב הגדול שנשאר חבוי בלבו כל השנים. הכאב על כך שלא יכול היה להציל את אמו ממלתעותיהם של הרוצחים. הכל יודעים כמה אהובים מחכים לו שם למעלה במיוחד פנינה והנכדים גיל ותום וכל החברים הרבים שאסף והלכו לפניו. אך אין הוא יכול ללכת מעולמנו בלי שיזכרו את הקינה הנמשכת, את תחושת חוסר האונים של חלוץ צעיר ,בונה מולדת, העומד בכל המבחנים אך לא עומד בגדול שבהם . אותה קינה על אמא שלא ניצלה מבושת העוני והרצח השפל. רק אם ידעו את אותה קינה שעמדה מאחרי הנימוס, אוסף הבולים,והלחנים היפים שאהב יוכל להצטרף למסיבה.
המשורר אמר: ' שלא יישרף העולם בדמעה שהותרת.' ועזרא אומר שהדמעה ההיא של אמא נתנה לו כוח לבנות. לבנות לאט, בחיוך, בסבלנות אין קץ, באהבה, להושיט יד לחברים , לחניכים הצעירים שהגיעו לחברת הנוער ירדן,לספני שייט כנרת, במיוחד לסינגפורים, לתיירים: להיות רב חובל לספינה החותרת אל אופק אנושי יותר .
בטרם הלך מאתנו למסיבה שם למעלה אנו יודעים כמה הודה לבני המשפחה שסבבו אותו בדאגה, לצוות הבית הסיעודי שראה בכל רגע של שמירה עליו אתגר, לדורה שזכה לאהבתה בפרק שני ויפה כל כך בו המבחנים כה קשים, אך המופת גדול.
רגע ,אמר עזרא, אני קופץ רגע לכפר הנופש להצדיע לכל האורחים שיבואו, אולי רוצים הם איזה הרצאה קטנה על הקיבוץ . מול כפר הנופש נענה להזמנה למסיבה של מעלה והלך לדרכו.
מוקי צור
תגובות